יום שבת, 29 בדצמבר 2012

בירה וסיפור (אל דאגה, בסוף יש גם מתכון)


על בירה, כבוד ומה שביניהם
ובסוף גם מתכון לכדורי גבינה כחולה בבלילת בירה ופנקו 

בלב מישוריה המוריקים של אירלנד שוכנת לה העיירה קולהאון. אם תגיעו לשם, לא תוכלו להתעלם מהאנדרטה המשונה שניצבת בכיכר המרכזית (והיחידה) של העיירה. במרכז הכיכר, זקופה בגאון דמות גבר רזה ואציל פנים, האוחז בידו האחת דגל ובידו השניה מגילה. על המגילה חקוקות המילים "כבוד, חופש, בירה". הפנים האריסטוקרטיות המפוסלות בהבעה גאה ומלאת הדר אינן מסגירות לרגע את העובדה שמכנסיו של האדון משתלשלות סביב קרסוליו בעוד הוא לבוש בתחתוני צמר מפוסלות היטב. על ראשו מאוזן להפליא ספל בירה.

השנה היא 1530 לערך והאגדה המקומית מספרת על סר האמפריז ווינסטון, אציל בריטי מקורב (מדרגה שלישית) למשפחת המלוכה. סר האמפריז נראה מאוכזב למדי מהמלון היחידי בעיירה על שלושת חדריו, אליו נקלע עם משרתו ג'ייבס לאחר שנהג המרכבה שלהם חלה. הוא התנחם בכך שבקומת הכניסה של המלון נמצא הבר המקומי, כך שיוכל להעביר את הזמן בשתיית בירה במקום במלחמות שליטה עם הפישפשים במיטתו.


הוא התיישב אל הדלפק הצר והמלוכלך ולגם מתוך הספל הענק. בערך כשהגיע לספל השלישי שלו, התיישב לצידו שיימוס, בן המקום, דור תשיעי מצד אמו וככל הנראה מאז בריאת העולם מצד אביו. בחור עליז, טוב לב ואיך לומר? לא הכוס הכי מבריקה בבר. "למה החבר שלך לא שותה איתך?" שאל שיימוס. אחרי שהתאושש מהמרפק שנשלח אל צלעותיו, הרים סר האפריז את ראשו בתנועה איטית. מבלי להביט בצעיר בעל השיער האדמוני והפרוע ענה לאט "הוא לא חבר שלי הוא המשרת שלי". שיימוס גירד בפדחתו "אה... בסדר, משרת. אבל למה הוא לא שותה? הוא חולה?". ג'ייבס, שהיה דור שביעי למשפחת משרתים מיוחסת, קם ממקומו להגן על אדונו מפני דלת העם. הוא נעמד בין שיימוס לבין סר האמפריז והסביר כי משרת מכובד לעולם לא ישתה בחברת אדונו ולהיפך.

לקחו לשיימוס בערך ארבע דקות לגלגל את המחשבה מצידו האחד של ראשו אל הצד השני. "אתם, האנגלים" אמר, "זו הבעיה שלכם. אתם חושבים שאתם חשובים יותר מדי. אני מתערב איתך שהאדון שלך לא שותה איתך רק כי הוא מפחד שאתה שותה יותר טוב ממנו". ג'ייבס התחלחל. עצם קיום ההשוואה בינו לבין אדונו עורר בו שאט נפש. בעודו שוקל כיצד להגיב לעלבון, הסתובב סר האמפריז ובקולו השקט והבטוח אמר "אתה בחור משעשע. בוא ניבחן את התיאוריה שלך". סר האמפריז הסביר שאינו רוצה לפגוע בכבודו של ג'ייבס ולכן לא יזמין אותו לתחרות שתיה, אך הציע תחרות בין ג'ייבס לשיימוס. אם שיימוס ינצח (והיה נראה שלשיימוס יש קיבולת די גבוהה של בירה), יתחרה נגדו סר האמפריז ויהא עליו לנצח כדי להוכיח שהוא אכן שותה טוב יותר מג'ייבס. ואם ג'ייבס ינצח? או אז יאלץ סר האמפריז לשבור מסורת בת מאות שנים ולהתחרות נגד משרתו.

כעבור עשרים דקות וארבעה ספלים היה מונח ראשו של ג'ייבס על הדלפק הדביק. שיימוס צחק צחוק לבבי וקולני בעוד ג'ייבס עוצם עיניים ומעמיד פני מעולף. כל מי שהכיר את הרגלי השתיה של משרתי האצילים אחרי שעות העבודה, ידע שארבעה ספלי בירה היו חסרי משמעות עבור ג'ייבס. גם סר האמפריז ידע זאת, אך שניהם גם ידעו שבעד שום הון שבעולם הוא לא יביא את אדונו להשפלה שבהתחרות מול משרת.

סר האמפריז טפח בידו הדקיקה על כתפו של שיימוס ואמר "אתה מוכן? עכשיו אני". האמפריז היה בטוח בנצחונו. לא בשל יכולתו לשתות. הוא פשוט לקח בחשבון שאחרי הכמות ששיימוס שתה כבר בתחרות הראשונה, בנוסף לעובדה שלא היה נראה פיכח לחלוטין עוד לפני כן, ודאי לא יוכל לשתות עוד הרבה. הוא גם ניחש שכמו ששיימוס אינו ממש פיכח, הוא גם לא ממש פיקח... רק דבר אחד הוא לא ידע. משפחתו של שיימוס הייתה בעלת מבשלת הבירה המקומית מזה 350 שנה. בקולהאון סיפרו שעוד בבטן אימו צף שיימוס בתוך בירה.

"לא סיכמנו מה מקבל המנצח" אמר שיימוס. סר האמפריז חייך. "אני לא רוצה דבר. ניצחוני יוכיח שאני אציל אמיתי". שיימוס חשב שזה קצת טיפשי, אך אצילים... לך תבין אותם. "אם אני אנצח" אמר שיימוס "אתה תעמוד בכיכר, ספל בירה על הראש, תפשיל את מכנסיך ותצעק בקול 'שיימוס הוא מלך אנגליה'. הולך?". מכיוון שהאמפריז היה כה בטוח בנצחונו הוא הסכים מיד. לקחו לו עוד עשרים וכמה דקות להבין את הטעות שעשה. ראשו הסתחרר אחרי הספל החמישי בעוד שיימוס נראה בדיוק כמו לפני שעה. הוא ניסה להזכר אם לבש תחתונים נקיים הבוקר. הוא הבין שלא יוכל לעמוד בגודל ההשפלה וגם לא להסתכן באמירת דברי הבגידה האיומים במלך. להאמפריז הייתה ראיה הסטורית מבריקה ולכן הציע שבמקום ההשפלה הפומבית, הוא ידאג – כמקורב למשפחת המלוכה – לעצמאות מוחלטת לעיירה קולהאון מידי שלטונו של הנרי השמיני. הוא הבין שאם כבר להפסיד, הוא מעדיף להזכר כמושיע העיירה ולא כבדיחה הגדולה על חשבון האנגלים.

שיימוס אכן ניצח וסר האמפריז ווינסטון עמד בהבטחתו. העיירה קיבלה את עצמאותה. ברשימות הארכיון הבריטי רשום, אגב, שהבקשה הוגשה על ידי סר האמפריז ווינסטון כמחווה של רצון טוב לאור הטיפול המסור שקיבל נהגו החולה. בעיירה קולהאון קבעו יום חג מקומי על שמו של סר האמפריז ואף הוחלט על הקמת אנדרטה בכיכר. מי שהיה אחראי על הפסל היה איאן, בן דודו של שיימוס. הוא פיסל את סר האמפריז אצילי כפי שהיה אך מכיוון שהסיפור המלא עוד עבר מפה לאוזן בקולהאון ומכיוון שגם איאן היה רוב הזמן שמח במיוחד, הוא לא הצליח להתאפק ופיסל אותו כשספל בירה על ראשו ומכנסיו מופשלות.




אחרית דבר
איך אומרים בפולנית? שתיינית גדולה אני לא. פה ושם כוסית של ליקר משובח, כוס יין בקבלת פנים באיזו חתונה (שאחריה אני צריכה לשבת), אבל לפעמים, עם החברים הנכונים, אני אוהבת לשתות בירה. לקח לי זמן להתרגל לטעם ולהבין שבמשך שנים היא לא הייתה טעימה לי פשוט כי טעמתי בירות גרועות. סבא שלי לימד אותי שיש בירה ויש בירה וצריך לשים לב מה שותים ומה לא מכניסים הביתה. היום, יש בירות בוטיק ישראליות נהדרות ואפשר לשתות בירה בתוספת גאווה פטריוטית. אבל כמו שאמרתי - שתיינית גדולה אני לא. וגם לא מבינה גדולה בבירה. בישול עם בירה, לעומת זאת, אני אוהבת מאוד. בזמן הבישול הבירה משנה את טעמה, רוב (או כל, תלוי בזמן הבישול) האלכוהול מתנדף והטעם שנשאר הוא מתקתק-מריר בעל עומק וייחודיות. 

כדורי גבינה כחולה בבלילת בירה ופנקו
ציפוי זהוב ופריך מבחוץ, גבינה כחולה נמסה ומתמסרת מבפנים. האלכוהול תורם לפריכות וגם מפחית את ספיגת שמן. מגישים (כמובן) עם הרבה בירה קרה.
הבלילה מתאימה לטיגון של ירקות שונים כמו פרחי כרובית או ברוקולי חלוטים, שעועית ירוקה, אפונת שלג, עלי תרד טריים, טבעות בצל וגם פרוסות תפוחי עץ וחתיכות בננה ילכו ממש טוב.



מה צריך?
1 כוס קמח תופח
1 ביצה גדולה
2 כפות וודקה
בירה לבנה קרה מאוד פחות מבקבוק הסבר מדויק על הכמות בגוף המתכון.
250 גרם גבינת קממבר אפשר להחליף חלק בגבינה בולגרית.
1 כוס פנקו (פירורי לחם יפניים) אפשר, אם כי פחות טעים, להשתמש בפירורי לחם רגילים.
שמן לטיגון עמוק


מה עושים עם זה?


1. מנפים כוס קמח לקערה.
2. שוברים את הביצה לתוך אותה כוס בה נמדד הקמח (כדי לשמור על יחסים נכונים). מוסיפים 2 כפות וודקה. לאט ובזהירות מוזגים בירה על דופן הכוס וממלאים אותה. מעבירים את תוכן הכוס לקערה אחרת ומערבבים היטב במזלג. לא טורפים חזק מדי כדי לא ליצור קצף.
3. מוזגים את תוכן קערת הנוזלים אל קערת הקמח ומערבבים במזלג. נמנעים מערבוב יתר. לא נורא אם נשארים מעט גושים קטנים בבלילה. מכניסים את הקערה למקרר לשעתיים
4. מפוררים את הגבינה לקערה. מכדררים בידיים כדורים קטנים ומהודקים בקוטר 2.5 ס"מ ומניחים על מגש מרופד בנייר אפייה. מעבירים לפריזר לעשרים דקות.
5. מפזרים את הפנקו בצלחת שטוחה ובמקביל מחממים שמן לטיגון עמוק.
6. טובלים כל כדור בבלילת הבירה ומיד מגלגלים בפירורי הפנקו. מטגנים בשמן עמוק, בכמה סיבובים כך שלא יהיה צפוף בסיר הטיגון, עד לגוון זהוב. מוציאים לנייר סופג ומגישים מיד.



תגובה 1:

  1. מעולה!!!! הסיפור מצויין (וכמו שאת מכירה אותי אני חושב שהסיפור מסביב חשוב בדיוק כמו המתכון...), והמתכון נראה אליפות למרות שבעוונותי אני עדיין מנסה להיראות כמו בראד פיט, אז מטוגן עדיין מחוץ למותר...

    השבמחק

תרצו לומר משהו? אשמח לשמוע.