יום שלישי, 7 בפברואר 2012

ט"ו בשבט האם הוא חג?


ט"ו בשבט כבר כאן. על שקדים ושקדיות כבר דיברנו בעבר, עם פאי מרציפן שתמיד אפשר לחזור אליו. אבל לשקדיה אין בלעדיות על ט"ו בשבט. רגע של כנות: מה אתם באמת יודעים על ט"ו בשבט? כדי לברר את העניין לעומק, הרי לכם מקבץ חידות:
לוויתן האם הוא דג? ט"ו בשבט האם הוא חג? ומהי בירתה של אקוודור? איך קשורים ספי ריבלין, חנוך רוזן וששי קשת לכל הסיפור? ומה הקשר בין קהילת המורים הכלל עולמית לט"ו בשבט? מבולבלים? גם אני. אז נתחיל מההתחלה. כשהייתי קטנה, בזמן העתיק בו היה ערוץ יחיד, שודר שעשועון טריוויה טלוויזיוני מבריק לילדים בשם "שניים בראש אחד". כל יום חמישי, בחמש וחצי, מיד אחרי ערב חדש, היה מתחיל הפתיח המצויר. ששלושת החידות הראשונות שלעיל היו חלק ממנו. רבים מחברי (וגם הנבחר, אגב) טענו במשך שנים שהסדרה היא חלק מן הייקום המקביל המתקיים אצלי בראש והיו משוכנעים שהמצאתי אותה לחלוטין. נראה היה שאיש לא זוכר אותה מלבדי. (עד שהגיח יו-טיוב לעולמנו ועזר לי להוכיח לעולם את שפיותי. תודה!). היום, קרוב לשלושים שנה אחרי, אני יודעת בוודאות לומר שלוויתן אינו דג ושבירת אקוודור היא קיטו. אך מה לגבי ט"ו בשבט? האם הוא חג? סקר מקיף ומדעי שערכתי (בקרב שני אנשים בתור במכולת, מוכר אחד ושש ביצים) הוכיח לי כי התשובה לא ברורה לרבים וטובים עד היום.


שוב, באופן רציונלי, נתחיל בהתחלה. חזרו איתי כאלפיים שנה אחורה, בית המקדש קיים ועם ישראל מתנהל בשלווה בארצו. ט"ו בשבט מוזכר לראשונה במשנה כראש השנה לאילנות. נכון שהמילים "ראש השנה" עושות לנו אסוציאציות של חג (ושל געפילטע פיש) אבל הכוונה במקרה זה היא פשוט לתחילת שנת המס - ט"ו בשבט של אז הוא הראשון בינואר של היום. היום שבו מתחיל מחזור חדש של תרומות ומעשרות. כל עובד אדמה היה מפריש מתוצרתו לכהנים, ללויים ולעניים ומתאריך זה היו הפירות שייכים לשנת המס הבאה.

אחר כך באה עלינו הגלות. ללא בית מקדש וללא עבודת אדמה, עלה צורך להפוך את ציון ט"ו בשבט למשהו מוחשי כדי שלא תשכח המצווה. לצורך העניין החלו המלמדים והמורים (חכו, חכו... למורים עוד יהיה חלק משמעותי גם בהמשך) לבקש מתלמידיהם להביא פירות לכיתה. סביב השולחן עמוס הפירות היו מזכירים ומדברים על פירות ועצי ארץ ישראל הנפלאים ומעוררים געגועים ואהבה לארץ. בתקופה זו מתחיל ט"ו בשבט לקבל סממנים של חג והופך ליום המסמל את געגועי עם ישראל לארצו. נעמי שמר הביעה את געגועי היהודים בגלות לארץ ישראל כגעגועי נערה לאהובה בשיר "פירות חמישה עשר" (שלג על עירי). בשיר מצטיירת הארץ בדמותה הנאיבית בעיני הגולים ויפי הארץ האהובה מתגלם בפרי. ועניין הפירות היבשים? כורח המציאות. במקומות רבים בעולם לא נמצאו כמעט פירות טריים בעונה זו ולכן היבשים נאלצו למלא את מקומם. לכן, יש לכם אישור רשמי ממני לחגוג גם עם שפע הפירות הטריים שניתן למצוא בשווקים.

בסוף המאה התשע עשרה (רגע סבלנות. שיעור ההיסטוריה כבר מסתיים), עם תחילת ההתיישבות החלוצית בארץ, נוצר רצון לחזק את הקשר השורשי אל האדמה ואת ההבנה שכדי לאכול את הפירות יש גם לטעת ולטפל בעץ. כך נולד מנהג הנטיעות. המורה (שימו לב - מורה, פעם שניה) רבי זאב יעבץ יצא עם תלמידיו בזיכרון יעקב לנטיעות בט"ו בשבט בשנת 1892 והמנהג החל להתפשט בכל הארץ. מכיוון שהשקדיה מקדימה את פריחתה לעומת שאר עצי הפרי, וזאת מתרחשת ממש בתקופה זו, השתחלה גם היא לחגיגה והפכה למבשרת הרשמית של החג, אך כאמור - כל פרי הוא סיבה למסיבה.


אז מה היה לנו? פירות יבשים? יש. נטיעות? יש. שקדיה? יש. מישהו רק צריך לבוא ולמסד את כל הסיפור. אז מי הכי טוב בלמסד? או, טוב ששאלתם. בשנת 1908 הכריזה הסתדרות המורים והגננות (מורים פעם שלישית! יש לנו פיצוח!) על ט"ו בשבט כיום נטיעות רשמי. כך שבעצם, ט"ו בשבט כפי שאנו מכירים וחוגגים היום הוא המצאה של הסתדרות המורים שמאפשרת הרבה כיף ומעט לימודים. מאוחר יותר אימצה את התאריך גם הקרן הקיימת לישראל.

אה, ואני חייבת לכם עוד תשובה אחת: ספי ריבלין הנחה, חנוך רוזן, הלא הוא פנטו האגדי, כיכב לצידו וששי קשת שר את הפתיח. ט"ו בשבט שמח!

מרק תפוזים ושוקולד קר
כמו שאמרנו, ט"ו בשבט הוא חג של פירות ולא של פירות יבשים. התפוזים נהדרים עכשיו ואפשר לחגוג אתם במנה שגם מוגשת ברוח החג - בתוך קליפת התפוז. השילוב הקלאסי תפוז-שוקולד מקבל כאן כיוון קצת אחר.
דרגת קושי: קל-בינוני מחלקה: מתוק, פרווה.


מה צריך? (ל-6 מנות)

6 תפוזים להגשה

3 תפוזים נוספים
1/2 1 כוסות מיץ תפוזים
3/4 כוס יין לבן
2 שקיות סוכר וניל
ג'וליאנים או גרידה מקליפת תפוז אחד (מאחד משלושת התפוזים שאינם מיועדים להגשה)
2 כפות ליקר תפוזים
6 כפות שוקולד מריר מגורר



מה עושים עם זה?

1. מסירים מששת התפוזים המיועדים להגשה כיפת קליפה. מרוקנים את תוכם בעזרת כף תוך קערה. שומרים בצד. סוחטים היטב ומסננים את תוכן הקערה ושומרים את המיץ.

2. קולפים בסכין את שלושת התפוזים הנותרים (אחרי שהשתמשתם בקליפת אחד מהם לג'וליאנים או גרידה). פורסים את שלושתם לפרוסות רוחב ומניחים בסיר רחב.
3. מוסיפים לסיר מיץ תפוזים, יין, סוכר וניל וקליפת תפוז. אם יש צורך, מוסיפים מעט נוזלים לכיסוי של כסנטימטר מעל התפוזים. מביאים לרתיחה. מנמיכים את האש ומבשלים ללא מכסה עשר דקות. מכבים את האש, מוסיפים ליקר ומקררים היטב.
4. בהגשה – ממלאים כל קליפה בפרוסות תפוז. מוסיפים נוזל בזהירות כמעט עד למעלה. מפזרים על כל מנה שוקולד מגורר ומגישים.




עוד משהו? לא חשבתי שצריך לציין, אבל שוקולד מריר? שיהיה טוב. ליקר תפוזים? כנ"ל.
ולסיום סיומת: רוחמה, הו, רוחמה...










7 תגובות:

  1. מ ק ס י ם

    טליה

    השבמחק
  2. רשומה מאלפת. תודה שחלקת איתנו את הידע והמתכון.

    השבמחק
  3. סחטיין אסתי - אחלה פוסט, מעניין ומרחיב אופקים. כיף.

    גם המתכון נקרא מצויין - אצלי לא אוהבים את השילוב של תפוזים עם שוקולד אבל נראה לי שאנסה בלי...

    חג שמח! סליחה, בעצם, שנת מס שמחה!

    השבמחק
  4. פוסט מקסים! תודה רבה!

    השבמחק
  5. רוצה לראות משהו ממש מגניב?
    תשמיעי את השיר, אבל תשירי אותו לפני המילים של זמר נוגה:


    הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, רְחוֹקִי שֶׁלִּי,
    הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, בַּאֲשֶׁר הִנְּךָ –
    קוֹל קוֹרֵא בְּעֹז, קוֹל בּוֹכֶה בִּדְמִי
    וּמֵעַל לַזְּמַן מְצַוֶּה בְּרָכָה?

    תֵּבֵל זוֹ רַבָּה וּדְרָכִים בָּה רָב.
    נִפְגָּשׁוֹת לְדַק, נִפְרָדוֹת לָעַד.
    מְבַקֵּשׁ אָדָם, אַךְ כּוֹשְׁלוֹת רַגְלָיו,
    לֹא יוּכַל לִמְצֹא אֶת אֲשֶׁר אָבַד.

    אַחֲרוֹן יָמַי כְּבָר קָרוֹב אוּלַי,
    כְּבָר קָרוֹב הַיּוֹם שֶׁל דִּמְעוֹת פְּרִידָה,
    אֲחַכֶּה לְךָ עַד יִכְבּוּ חַיַּי,
    כְּחַכּוֹת רָחֵל לְדוֹדָהּ.

    אם תרצי את ההסבר - תגידי....

    השבמחק
  6. אסתוש, כך מציגים מתכונים. אוהבת את זיכרון ילדותך.

    השבמחק
    תשובות
    1. אנונימי= יפעת לארה, ;)

      מחק

תרצו לומר משהו? אשמח לשמוע.