יום שבת, 21 במאי 2011

התחלות חדשות


בשעה שש עשרים וארבע בבוקר, ביום שלישי, מעט אחרי שצפינו בשמיים מכחילים באור הזריחה, חיינו השתנו בפעם השלישית. למרות שכבר היינו שם פעמיים, למרות שחשבנו שאנחנו יודעים למה לצפות ולמרות חודשי ההכנה וההתכוננות, למרות... הרגע הזה הוא חד פעמי, בלתי ניתן לתפיסה, כזה שאי אפשר להיות מוכנים אליו באמת. רגע של אושר מזוקק, התרגשות שעולה על גדותיה, רגע שקיים רק פעם אחת. לראות אותה בפעם הראשונה... הבנה שאינה באמת מובנת שנוצרו בתוכי חיים חדשים, שהיא חצי אני וחצי הוא. הנשימה נעתקת והלב מתמלא ברגש שקיים אך ורק ברגע הזה, אך ורק בשביל הילדה הזו. כמו שכל תינוק ותינוק שונים זה מזה, כך רגעי הלידה שלהם, שמתקיימים לשניות בודדות, שונים ומובחנים, קסומים ומפליאים באופן ייחודי. כמו טביעת אצבע המוטבעת מעתה בעולם ובקיום שלי ושלו, מן שקע קטן ורך שמתאים בדיוק לנשמתה של התינוקת שזה עתה הגיחה לאוויר העולם. קטנה, עדינה, רכה ומושלמת.