יום שני, 26 ביולי 2010

מי זאת אתי? (כאן גר בלוג עם אתיקה)


פעם, בלוג היה סוג של "יומני היקר, שלום", אבל כזה שכולם יכולים לקרוא.
מפה לשם, הפכה הבלוגוספירה לזירה סוערת ורוחשת של יצרים, חשיפות, שיווק ישיר ועקיף והרבה סימני שאלה. זה קרה לאט. בלוג פה ועוד בלוג שם הפכו ללהיט וצברו לעצמם כניסות ועוד כניסות ואוהדים קבועים. ואז נהיו הרבה כאלה. בלוגי אוכל ובישול, בלוגי אמהות, בלוגי אופנה, בלוגי לייף-סטייל, בלוגי תרבות ואמנות ועוד ועוד. וכמו בכל קלחת אנושית - כשהתרבו הבלוגים המוצלחים (ועוד יותר הבלוגים הפחות מוצלחים), כך נולדו והתרבו הבעיות וההתלבטויות.

יום שלישי, 13 ביולי 2010

ברצלונה המתוקה

ברצלונה הפתיעה אותנו בגשם. דקיק ומעצבן, מעכיר אווירה ומאפיר תאורה. הגענו לברצלונה אחרי מדריד החמה ויומיים נעימים להפליא בבילבאו המדהימה. דווקא היום הראשון בברצלונה היה יום יפה והעברנו אותו בשיטוט חסר מטרה בפארק גואל, כך שנשארה בליבנו תקווה לחזרתה של השמש. בוקר היום השני קידם את פנינו בזרזיף דקיק, מרגיז ובלתי פוסק. למרות שהצלחנו להעביר יום אחד כזה בטיול עם מטריה, בערב כבר היינו במצב רוח מדוכדך למדי. כשגילינו בבוקר היום הבא שאין סימן לשמש והווילון השקוף לא הוסר, הטיול המהנה התחיל לקבל טעם חמצמץ.


ידענו שאסור לתת לזה לקרות, ולכן החלטנו לזנוח את תכנית הטיול המסודרת וישבנו לארגן את התכניות מחדש.פתחתי את רשימת הכתובות וההמלצות שהבאתי איתי. הרבה מאוד מקומות מתוקים... הכוונה הייתה לחלק אותם בין הימים, אך לאור הנסיבות החלטנו לכנס באותו יום כמה מקומות שבהם רצינו לבקר ופשוט לדלג ביניהם. יום של ישיבה על מגדנות וקפה, אחד אחרי השני.


התחנה הראשונה הייתה קונדיטוריית "אסקריבה" (Escriba) הידועה. זהו אחד המקומות הותיקים והמפורסמים ביותר בברצלונה. כאן ישבו בעבר (ולפעמים יושבים גם בהווה) כל המי-ומי של ברצלונה. לא שהיינו יודעות לזהות אותם... המקום קטן ומרגיש כמו בועה דחוסה של חשיבות עצמית. אם בכל מקום אחר בספרד התקבלנו מיד בחיוך, בברכת שלום, באדיבות ובנעימות מסבירת פנים, הרי שכאן - אתה סתם עוד תייר.


הויטרינה במקום קטנה אך מרשימה. קינוחים אישיים מעוצבים, טארטים קטנים ועוגות. היו יותר מדי שילובי שוקולד לבן, לימון, ופירות-שוקולד. לכן הלכתי על טארט שוקולד אישי.


מה אגיד לכם? קרוקנט השקדים שהונח למעלה היה טעים להפליא. כל השאר - היה מתוק מדי, דחוס מדי וכבד מדי. למרות שישבתי זמן די ארוך, עם קפה גדול ליד, השארתי בצלחת בערך רבע מהטראט. היו לי ציפיות גבוהות יותר מהמקום שהעשירון העליון של ברצלונה נוהר לקנות בו עוגות וקינוחים החל מ-1820.
אנחנו ביקרנו בסניף לה-רמבלה בגלל הגשם. הסניף הראשי שבו גם מכינים את העוגות, הלחמים והמתוקים, נמצא בגראן-ויה.
עם זאת אתר החברה חמוד מאוד ויש בו הרבה מידע (כולל הצעות עבודה...).
Escriba, La Rambla de Sant Josep 83

ההומלס החינני מימין הוא חלק מהתפאורה.

את המקום הבא שביקרנו בו, היה קצת קשה למצוא, אבל היה כל כך שווה את המאמץ! קונדיטוריית "בובו" (bubo). כאן מצאנו את הקינוח הטוב ביותר שטעמנו!. החלל קטן, נעים, מעוצב בקווים נקיים, בגוונים אחידים, הרבה משטחים כהים, חלקים ורגועים. האווירה היא של שקט מרגיע ונינוח. במקום שישה מקומות ישיבה בלבד, ליד שני ברים שפונים אל הרחוב.


איצ'סו, המלצרית החיננית והמתוקה, התעניינה, הסבירה וגם נתנה לנו לטעום ממגוון ממתקים שנמכרים במקום בקופסאות. אגוזי מקדמיה קלויים, במעטה טראפל וקקאו, הפילו אותנו. הויטרינה פשוט נפלאה. קינוחים אישיים, גם בכוסיות, עוגות קטנות וגדולות... והכל מוקפד, יפה, מרהיב.

שימו לב לפס הקרוקנט שבקדמת התמונה... עוד תפגשו אותו בהמשך.

הקינוחים והעוגות הם יצירי כפיו של הקונדיטור קארלס מאמפל (Carles Mampel). רואים את השורה החמישית בתמונה? זו שיש בה רק כיפת שוקולד אחרונה? זהו קינוח שכבות מוס שוקולד, עוגת ספוג קפוצ'ינו-וניל דקיקה, קריספי פרלינה, על בסיס עוגת ספוג דקיקה בשמן זית, שזכתה באליפות קינוחי השוקולד העולמית ב-2005. את זה האחרון? אני אכלתי אחר כך....


חלק מהקינוחים הם גרסאות מוקטנות של העוגות הגדולות שנמכרות במקום. רמת הגימור לא יורדת גם בקנה מידה קטן.


למרות שהיצירה הספציפית הזו לא מדברת אלי באופן אישי (אני לא חובבת קינוחי מוס פירות, ויש לי בעיה רצינית עם קינוחים מצופי גלוסים למיניהם), לא יכולתי שלא לתת את הכבוד לעיצוב המדוגם.


אחרי הויטרינה הארוכה, בחציה השני של החנות, ניצבים כמו חיילים, שורות-שורות של מקארונים בכל הצבעים. אם תחליטו להשקיע באחד, תוכלו לקבל אותו באריזת מתנה מתוקה ומעוצבת להפליא שנראית כמו קוביה שחורה קטומת פינה.
באופן מפתיע, מחיר הקינוחים האישיים הוא 3.50 אירו (נכון למאי 2010) שזה בעברית 17.5 שקל. זה זול מאוד גם ביחס למה שקורה בארץ וגם ביחס למחירים בברצלונה. לכן...


מיד הרשיתי לעצמי, בנוסף לכיפת השוקולד זוכת הפרס, גם את פס הקרוקנט מאותה תמונה. אוייי..... כמה שזה היה טעים! בסיס פריך ועליו שכבות של קרם פרלינה, מוס שוקולד, עוגת ספוג-פרלינה דקיקה, וקריספי פרלינה-שוקולד. אני מסתכנת באמירה שהקינוח הזה פשוט מושלם. לצידו שתינו אספרסו מצויין, שהוא הדבר היחיד שניתן לרכוש במקום שאינו קינוח או ממתק. היה כל כך טעים, עד שביום האחרון שלנו, חזרנו כדי להפרד מברצלונה עם עוד אחד כזה....
להבדיל מרוב המקומות בספרד, שמחנו לגלות שכאן אסור לעשן. יכולנו להנות בלי ריח מטריד של עשן סיגריות. מי שבכל זאת רוצה לעשן וגם לנשנש משהו מלוח, יכול לשבת בשלוחה של המקום שנמצאת במרחק שתי חנויות משם. שם מוגשים גם כמה מיני טאפאסים (ממה ששמעתי - די סתמיים) ואת הקינוח לפי בחירתכם יביאו לכם לשם. אבל לא חבל?
באתר המעוצב תוכלו לראות מה יש ולהזיל ריר.
bubo, בקצה הרחבה של כנסית סנטה מריה דל מאר.
אני לא טורחת לתת את הכתובת המדוייקת משום ששם הרחוב לא מופיע במפות ואף אחד לא מכיר אותו בשמו. פשוט תגיעו לכנסיה. כשתעמדו ברחבה, בגבכם לכנסיה, חפשו את השלט השחור-לבן-צהוב בסמטה, בצד שמאל.

מכיוון שלא יכולתי להפסיק, יצא ארוך... לכן, את שאר הרפתקאותינו בספרד אשמור לפעמים הבאות. בפעם הבאה - ממתקים ועוד ממתקים! כולל חנות מטריפה שבה תוכלו לראות איך מכינים סוכריות צבעוניות ומקסימות בעבודת יד.
-

יום ראשון, 11 ביולי 2010

טראפלס ברנדי-דבש בניחוח פולי טונקה

הנה, אני שוב מנקה פה את האבק וקורי העכביש... כן, אני יודעת שעבר המון זמן. הפוסט הזה מוקדש באהבה רבה לכל אלה שחיכו בסבלנות, לא שכחו להזכיר לי שהבטחתי והמשיכו לשאול מתי אני כבר חוזרת. (מלכי ופיה מסוכר - בשבילכן במיוחד).
אז הבטחתי מתכון לטראפלס ברנדי-דבש בניחוח פולי טונקה (מהפוסט הקודם) שהיו חלק מקולקציית החורף. אז נכון שעכשיו כבר אמצע הקיץ, אבל הטראפלס האלה מוצלחים בכל עונה (בהנחה שיש לכם מזגן יעיל, כמובן). בימים רגילים אני ממליצה לחסוך בעבודה ולחתוך אותם לריבועים. אם רוצים תוצאה קצת יותר מושקעת - אז לדיסקיות, כמו בתמונה שבפוסט הקודם. הלב שפה בתמונה, מיועד למקרים מיוחדים בלבד. למשל - ט"ו באב הקרב ובא. אחד או שניים כאלה, ואת השאר לחתוך לריבועים. הלב יוצא יפה, אני יודעת, אבל זה קשה ודורש כמה נסיונות עד שיוצא אחד מוצלח.

טראפל ברנדי-דבש בניחוח פולי טונקה
טוב, אני יודעת שלרובכם אין פולי טונקה. המתכון מופיע כמו שהוא כי ביקשו ממני את המתכון המדוייק והאמיתי שבו אני משתמשת בסטודיו. אם אין לכם טונקה, אפשר פשוט לוותר. אפשר גם להחליף באגוז מוסקט מגורר לטעם מעט אחר.
דרגת קושי: קל-בינוני מחלקה: חלבי, מתוק טובה אישית: אל תזייפו באיכות השוקולד.
להכין מראש: תבנית שטוחה בגודל 20X30, מרופדת בניילון נצמד.
מה צריך?
200 מ"ל שמנת מתוקה
500 גר' שוקולד מריר באזור ה-60% מוצקי קקאו
60 גר' דבש
1/4 כפית טונקה, מגורר טרי או לא, או אגוז מוסקט
40 מ"ל ברנדי
קקאו לציפוי
מה עושים עם זה?
1. בסיר קטן מחממים שמנת, דבש וטונקה עד לסף רתיחה. יוצקים את השמנת החמה על השוקולד.
2. מערבבים בנחרצות מן המרכז כלפי חוץ עד שהתערובת אחידה, חלקה ומבריקה.
3. מוסיפים את הברנדי תוך כדי ערבוב, שוב - עד שהתערובת חלקה ואחידה.
4. יוצקים לתבנית ומניחים במקום ממוזג וקריר למשך לילה. אם אין מקום כזה, מקררים לטמפ' החדר, מכסים בניילון נצמד (רק אחרי קירור!) ומכניסים למקרר.
5. משחררים את משטח הטראפל מהתבנית ומניחים על משטח חיתוך. חותכים בעזרת סכין חדה לריבועים בגודל 2X2 ס"מ או קורצים עיגולים בקוטר 2 ס"מ. מגלגלים באבקת קקאו.
6. מומלץ להניח כל טראפל בעטרת נייר קטנה (מאנז'ט...). מאכסנים בקופסה אטומה. בתנאי קיץ - במקרר. בחורף אפשר במקום מוצל ויבש.
כמה יוצא? אחרי קיזוז שוליים ובהנחה שאתם חותכים לריבועים של 2X2 ס"מ בקירוב, בערך 100. בחיתוך לדיסקיות - בערך 60.  עוד משהו? לא הפעם....