יום שני, 30 בנובמבר 2009

מותר לדבר קצת על חינוך?


ממש לא קשור לאוכל אבל קשור לדבר החשוב ביותר בחיים שלנו - הילדים שלנו, העתיד שלנו, והחינוך - שלנו ושלהם.
פעם בשנה, מתכנסת
חבורת אנשים יצירתיים כדי להחליף ביניהם רעיונות.
אחד האנשים הללו הוא
סר קן רובינסון, שמדבר על תפיסת החינוך באמצעות הכרה ביצירתיות של הילד. הקטע (למטה) קצת ארוך (20 דקות) אבל שווה צפיה והקשבה.
אפשר לסכם את הטענה המרכזית שלו בציטוט שהוא מביא מפיקאסו "כל הילדים נולדים אומנים". האם הם ישארו כאלה? זה כבר תלוי בדרכי החינוך שלנו. התמונה שכאן, שייכת לפיקאסו הפרטית שלי. בת חמש.
כולנו נולדים יצירתיים אך להבדיל מילדים, שלא מפחדים לטעות ולכן מעיזים ומנסים, כמבוגרים מלמדים אותנו שלטעות זה דבר רע וכך אנו מפחדים מטעות ומאבדים את היצירתיות שלנו.
קטע שנון בצורה יוצאת דופן, מצחיק, ומעורר מחשבות רבות...
לכל אנשי החינוך שביניכם, לכל ההורים ולהורים לעתיד.

יום ראשון, 29 בנובמבר 2009

אוקיי... אוקיי...

צודקים. הבלוג מוזנח. אפילו לאבק שהצטבר בפינות כבר משעמם...
קיבלתי נזיפות על ההעדרות הממושכת ועל חוסר העידכון. בנוסף - אנשים מדווחים על רעב, וזה כבר מוגזם.
אז נכון שגם היום לא תקבלו מתכון חדש אבל לפחות הסבר להעדרות הממושכת:
פתחתי לי עסק. כזה אמיתי, עם חשבוניות וקבלות וכל זה, ובעיקר עם ציוד מקצועי והמון המון שוקולד!
סטודיו "תופינים" הוא התינוק החדש שלי ובו אני מייצרת מיני מתוקים קטנים וייחודיים בעבודת יד, עם דגש על העיצוב.
אלו לא ממש פטיפורים וגם לא ממש פרלינים. חשבתי לקרוא להם "פרליפורים" כי הם... שילוב שכזה. מצד שני - תופינים די עונה על הגדרת הביניים, לא? מה דעתכם?
מבטיחה לחזור בקרוב עם תמונות ודוגמאות ואז תוכלו להבין על מה אני מדברת.
בכל מקרה - אני טובעת עד מעל הראש בשוקולד, שמנת, פרלינה, ספקים וחשבוניות...
כל זה בנוסף לכל מה שעשיתי עד עכשיו אז אני צריכה לתמרן בין הכתיבה והצילום ל"דרך האוכל" לבין הסטודיו, הבנות, הבית ושאר המחויבויות. בקיצור - זו הסיבה שהזנחתי ככה, אבל אני מבטיחה שמעכשיו יהיה רצף קצת יותר משכנע בפירסום הפוסטים והמתכונים.
עד אז - אולי תנסו להכין שוב משהו מהמתכונים הישנים...