יום שני, 14 בדצמבר 2009

חשיפה בלעדית!

הבטחתי, והנה אני מקיימת: חשיפה ראשונה מתוך קולקצית החורף של סטודיו תופינים.
מה שאתם רואים כאן, הם פינוקים מתוקים בהזמנה מיוחדת עבור חוות היצרנים בכפר קיש שבגליל, על בסיס דבש, שקדים ותבלינים. מקום מקסים, נוף עוצר נשימה ותוצרת מקומית איכותית. מומלץ מאוד. אגב, הגבינות של מחלבת הבוטיק שירת רועים שנמכרות במקום, זכו בפרסים שונים ואחת מהן אף נכללה במדריך הגבינות העולמי שאליו זכו להכנס רק שלוש גבינות יצרן ישראליות!
אבל... לעניין שלשמו התכנסנו פה היום:
קריספ פרלינה שקדים, עם שקדים קלויים וקרמל פריך, על גנאש מריר, בעיטור פנינת שוקולד מריר פריכה.
לאוהבי שקדים.
קרם שמנת מרווה ולבנדר בשלושה שוקולדים. אי אפשר לתאר את הטעם...
הקרם הנוזלי, בתוך כדור חלול של שוקולד חלב, משלב ארומה של לבנדר ומרווה עם שוקולד צרפתי משלושה סוגים.

אחרון לסבב זה: טראפל ברנדי-דבש בניחוח פולי טונקה.
(בהזדמנות זו אני רוצה להודות לחבר טוב - שף יאיר פיינברג, על האספקה האישית של הפולים).
בפוסט הבא - מתכון לטראפלס וטיפים לקישוט. זה באמת לא מסובך.












יום שני, 30 בנובמבר 2009

מותר לדבר קצת על חינוך?


ממש לא קשור לאוכל אבל קשור לדבר החשוב ביותר בחיים שלנו - הילדים שלנו, העתיד שלנו, והחינוך - שלנו ושלהם.
פעם בשנה, מתכנסת
חבורת אנשים יצירתיים כדי להחליף ביניהם רעיונות.
אחד האנשים הללו הוא
סר קן רובינסון, שמדבר על תפיסת החינוך באמצעות הכרה ביצירתיות של הילד. הקטע (למטה) קצת ארוך (20 דקות) אבל שווה צפיה והקשבה.
אפשר לסכם את הטענה המרכזית שלו בציטוט שהוא מביא מפיקאסו "כל הילדים נולדים אומנים". האם הם ישארו כאלה? זה כבר תלוי בדרכי החינוך שלנו. התמונה שכאן, שייכת לפיקאסו הפרטית שלי. בת חמש.
כולנו נולדים יצירתיים אך להבדיל מילדים, שלא מפחדים לטעות ולכן מעיזים ומנסים, כמבוגרים מלמדים אותנו שלטעות זה דבר רע וכך אנו מפחדים מטעות ומאבדים את היצירתיות שלנו.
קטע שנון בצורה יוצאת דופן, מצחיק, ומעורר מחשבות רבות...
לכל אנשי החינוך שביניכם, לכל ההורים ולהורים לעתיד.

יום ראשון, 29 בנובמבר 2009

אוקיי... אוקיי...

צודקים. הבלוג מוזנח. אפילו לאבק שהצטבר בפינות כבר משעמם...
קיבלתי נזיפות על ההעדרות הממושכת ועל חוסר העידכון. בנוסף - אנשים מדווחים על רעב, וזה כבר מוגזם.
אז נכון שגם היום לא תקבלו מתכון חדש אבל לפחות הסבר להעדרות הממושכת:
פתחתי לי עסק. כזה אמיתי, עם חשבוניות וקבלות וכל זה, ובעיקר עם ציוד מקצועי והמון המון שוקולד!
סטודיו "תופינים" הוא התינוק החדש שלי ובו אני מייצרת מיני מתוקים קטנים וייחודיים בעבודת יד, עם דגש על העיצוב.
אלו לא ממש פטיפורים וגם לא ממש פרלינים. חשבתי לקרוא להם "פרליפורים" כי הם... שילוב שכזה. מצד שני - תופינים די עונה על הגדרת הביניים, לא? מה דעתכם?
מבטיחה לחזור בקרוב עם תמונות ודוגמאות ואז תוכלו להבין על מה אני מדברת.
בכל מקרה - אני טובעת עד מעל הראש בשוקולד, שמנת, פרלינה, ספקים וחשבוניות...
כל זה בנוסף לכל מה שעשיתי עד עכשיו אז אני צריכה לתמרן בין הכתיבה והצילום ל"דרך האוכל" לבין הסטודיו, הבנות, הבית ושאר המחויבויות. בקיצור - זו הסיבה שהזנחתי ככה, אבל אני מבטיחה שמעכשיו יהיה רצף קצת יותר משכנע בפירסום הפוסטים והמתכונים.
עד אז - אולי תנסו להכין שוב משהו מהמתכונים הישנים...

יום רביעי, 4 במרץ 2009

מרק קובה ודלעת

אז למרות הכל - אין חורף. יומיים גשם ואז חמסין. לא קונה את זה. כמו שכבר כתבתי, אני מעדיפה קיץ, כך שבאופן אישי לא הייתה לי כל בעיה עם זה אם רק הייתה דרך אחרת למלא את הכנרת. בכל מקרה, חורף או לא, הבטחות צריך לקיים והבטחתי לכם מרקים. מכיוון שאני כותבת את הפוסט הזה כשבחוץ השמש זורחת, הציפורים מצייצות והפרות רועות בעצלות בין עצי הזיתים, אני באמת לא מסוגלת לכתוב על מרק חורפי וסמיך עם ניחוחות ברקים ורעמים מובהקים. החלטתי, על כן, ללכת על מרק שהולך טוב כל השנה - במיוחד אם יום שישי - ולהקדיש אותו לחנה, המטפלת האגדית מירושלים, שאצלה הייתי אוכלת מרק כזה בתור ילדה ומעולם לא אכלתי מרק קובה דלעת כמו שלה.


מרק קובה ודלעת
למרות שזה נראה מורכב ולמרות שאצל סבתות עיראקיות מסויימות איכות הכלה נמדדת על פי איכות הקובה שהיא מגלגלת, אחרי שמנסים מגלים שזה לא כל כך מסובך. גם אם בפעם הראשונה יצא לכם קצת עבה - תאמינו לי שאף אחד לא ימות והמרק עדיין יהיה טעים. בפעם השניה תגלו קצת אומץ ותעשו "דק-דק". תופתעו לגלות שהם לא מתפרקים (מתפרקות?) כל כך מהר וחוץ מזה - קובה או שניים שהתפרקו במרק - לא נורא בכלל. אפילו טעים.
ואם מישהו יכול ויודע, אשמח אם תפתרו לי אחת ולתמיד את העניין - קובה אחת (ב' בקמץ) או קובה אחד (ב' בסגול)?
דרגת קושי: בינוני-מתקדמים מחלקה: בשרי טובה אישית: אל תתייאשו. תבטיחו לי שתנסו פעם שניה. תראו שזה קל.

מה צריך:
למעטפת הקובה:

1/4 2 כוסות סולת (400 גר')
1 כוס מים (250 מ"ל)
כפית מלח

למילוי:
1/2 ק"ג בשר בקר טחון לא צריך להשקיע באנטריקוט משובח. צלעות (מה שבדרך כלל טוחנים בסופר) יהיה מצויין.
1 בצל גדול מגורד על פומפיה וסחוט היטב
1/4 צרור פטרוזיליה קצוצה ממש קטן. קחו סכין גדולה ותקצצו ותקצצו ותקצצו...
1/4 כפית מלח
1/2 כפית בהרט אם אין לכם ולא בא לכם לרוץ לסופר, שימו קצת פלפל אנגלי טחון, אגוז מוסקט וטיפה קינמון. אפשר גם לוותר. עדיין יצא טעים.
1/2 כפית פלפל שחור טחון

למרק:
1 בצל קצוץ
4 עגבניות מגורדות בפומפיה
1 כפית גדושה מלח
1/2 כפית כורכום
1/2 כפית פפריקה מתוקה
1 כפית פפריקה חריפה זה לא עושה את המרק חריף אבל מי שממש מפחד - שיחליף בפפריקה מתוקה.
1 כפית פלפל שחור
6 כוסות מים (ליטר וחצי)
2-3 ענפי סלרי עלים
1 ק"ג דלעת, מקולפת וחתוכה לקוביות של כ-5X5 ס"מ

מה עושים עם זה?

1. מערבבים את הסולת, המים והמלח ומניחים לרבע שעה. לשים שוב היטב.

2. מחלקים ל 20-25 כדורים ומניחים על מגש משומן. ככל שתהיו יותר מיומנים תוכלו להרשות לעצמכם לחלק ליותר כדורים.
3. מערבבים היטב את כל חומרי המילוי.
4. בידיים משומנות לוקחים כדור בצק ובעזרת אגודל היד השניה פותחים אותו לקערית דקה ככל האפשר (אם יוצאת לכם פיתה קטנה ולא קערית - גם בסדר). נזהרים שלא יהיה דק מדי כדי שלא יתפרק בזמן הבישול. גם כאן הסוד הוא מיומנות.


5. דוחסים לתוך הקערית כף מילוי וסוגרים בחזרה לכדור. מגלגלים בין הידיים ומהדקים לכדור חלק. מניחים בחזרה על המגש המשומן.

6. מכינים את המרק: מטגנים את הבצל בסיר גדול ומוסיפים את העגבניות המגורדות ואת התבלינים. מבשלים יחד 5 דקות.
7. מוסיפים את המים ואת ענפי הסלרי ומביאים לרתיחה. מוסיפים את הדלעת.
8. כשהמרק שוב רותח מוסיפים בזה אחר זה את כדורי הקובה. מוסיפים את הכדורים לאט כדי לא לאבד את הרתיחה. כשכל הקובה בפנים והמרק רותח, מעבירים לאש קטנה ומבשלים ברתיחה עדינה 40 דקות. טועמים ומתקנים תיבול לפי הטעם.

כמה יוצא? 5-6 מנות. אני מחשבת לפי 4 קובות לאדם עוד משהו? כשהמרק מוכן, נותנים לו לנוח כשעה. הקובה יתיידד עם המרק ויספוג אותו והמרק יסמיך מעט בזכות הסולת.

יום רביעי, 25 בפברואר 2009

מרק בצל ובירה, לכבוד החורף שאין


בחוץ משתוללות רוחות צפוניות מקפיאות. גשם דופק על החלונות, מתחלף לעיתים במטחי ברד שנשמעים כמו מאיימים לפרוץ דרך הגג בזעם. ברק מפלח את השמיים כמו מנסה לחתוך את יריעת החושך בסכין חדה והרעם מהדהד בעקבותיו, מרעיד את הבית בקול גדול.
בנקודה זו מתחלקת האנושות לשני חלקים: אלו שאומרים עכשיו "יוווו.... איזה כיף!" ואלו שמתכווצים בדיכדוך. אני שייכת לזן השני. בעוד שהנבחר הוא חובב חורף מושבע, שמת על קר בחוץ וחם בפנים, אני מעדיפה יבש, חם, מואר ועם הרבה שמש. אם הכנרת לא הייתה נראית כמו שלולית בוץ, ואם מישהו היה שואל אותי, הייתי מוותרת בכיף על כל הקר והרטוב הזה. על דבר אחד אין בינינו מחלוקת. מרק. בחורף צריך מרק. אם בשביל להעצים את חווית החורף (בשבילו) ואם בשביל לחמם קצת את העצמות עד שיגיע כבר הקיץ (בשבילי).
אז לפני שיגמר החורף הבקושי קיים הזה שקיבלנו השנה, רציתי להספיק כמה מרקים. נגיד, שלושה-ארבעה בתור התחלה ומשם נראה.... החלטתי להתחיל עם מרק לא כבד מדי אבל חורפי במידה. המרק הוא וואריאציה למתקדמים על מרק בצל מוכר.
הראשון בסדרה - מרק בצל ובירה
גם מי שלא אוהב בירה, לא צריך לדאוג. הבישול מאדה את האלכוהול והטעם המוכר של הבירה מתפוגג ומתחלף בטעם עמוק-עשיר וכמעט מתקתק. ניסיתי עם בירות שונות, החל בבירות של בנות כמו קורונה, דרך בירות אמצע כמו קרלסברג והיינקן ואף הרהבתי לנסות עם גיניס. אם לומר את האמת (ברור, רק האמת), זה ממש לא משנה. הטעם האופייני משתנה בכל מקרה במהלך הבישול ולכן לכו על בירה שטעימה לכם באופן כללי אבל אל תשקיעו בבירה יקרה במיוחד. סתם חבל.
מתקבל מרק חורפי, סמיך, עם "אטריות" דקיקות של בצל.
דרגת קושי: קל מחלקה: פרווה / חלבי טובה אישית: שימו לב לשלב השחמת הקמח. פטנט מדליק שמעניק למרק צבע חום עמוק בלי להזדקק לעזרתה המפוקפקת של אבקת מרק.

מה צריך?
2 כפות קמח
1 ק"ג בצל (כעשרה בצלים בינוניים)
20 גרם חמאה אפשר מרגרינה, ברור. אפשר גם להחליף בשתי כפות שמן.
כף שמן
500 מ"ל בירה לבנה (בקבוק או פחית גדולים / 2 כוסות) זוכרים? לא להשתגע. סתם בירה תספיק.
600 מ"ל מים (2.5 כוסות)
1 ענף סלרי עלים
צרור קטן ענפי טימין משהו כמו 6 ענפים.
3/4 כפית מלח
1/2 כפית קימל טחון מוסיף מאוד, אבל אם אין - לא נורא. בהזדמנות תוסיפו למדף התבלינים. אחלה תבלין.
1/4 כפית פלפל לבן
להגשה: שמנת חמוצה לא חובה
מה עושים עם זה?
1. מניחים מחבת יבשה על גבי אש גבוהה וקולים בה את הקמח תוך ערבוב עד לגוון חום – שזוף. נזהרים מאוד (מאוד!) לא לשרוף את הקמח, אבל עם אומץ - מגיעים לגוון שזוף מאוד. מערבבים כל הזמן אחרת תקבלו קמח שרוף ומר. מקררים תוך ערבוב.

2. חותכים מחצית מהבצל לקוביות. מחממים בסיר את החמאה והשמן ומאדים בהם את הבצל עד שקיפות. מוסיפים את הקמח הקלוי ומערבבים היטב.

3. מוסיפים בירה, מים, סלרי, 2 ענפי טימין, מלח, קימל ופלפל. מביאים לרתיחה. ממשיכים לבשל על אש קטנה כשעה, עד שהבצל רך מאוד.

4. בינתיים, חותכים את שאר הבצל לחצאי עיגולים דקים ככל האפשר. מטגנים עד לצבע שזוף עמוק.
5. מוציאים מהסיר את ענף הסלרי וענפי הטימין ומוסיפים אליו מחצית מהבצל המטוגן. מרסקים בעזרת מוט ריסוק או במעבד מזון. המרקם לא צריך להיות חלק לחלוטין.
6. מוסיפים את שאר הבצל המטוגן לסיר ואת העלים משני ענפי הטימין שנותרו ומערבבים. אפשר לשמור מעט בצל מטוגן לעיטור המנות בהגשה.
7. מגישים עם כף שמנת חמוצה על כל מנה (אם רוצים פרווה, אפשר לוותר).
כמה יוצא? סיר גדול, בערך 8 מנות עוד משהו? כמו הרבה מאוד מאכלים, גם זה אוהב לנוח במקרר למשך הלילה. המנוחה מאפשרת לטעמים להרגע, להתגבש ולהתאחד. לא חובה, אבל מומלץ.


יום רביעי, 4 בפברואר 2009

טבילת אש - עוגיות תמרים ושומשום

כנראה שבסוף צריך להתחיל וללכת על הדבר האמיתי. אז למרות שבלוג הוא מקום להגיגים, רשמים ועוד דברים שמעניינים בעיקר את מי שכתב אותם, כולנו יודעים שכאן, בבלוג הזה, התכנסנו לצורך עניין אחד בעיקר. כן, אני מתכוונת למתכונים ותודה לכל המתחכמים. כדי להקל עליכם (בעצם בעיקר עלי. רזי ה-Html עדיין לא גלויים בפני באופן מספק), נתחיל במשהו פשוט וגם בטוח.


עוגיות תמרים ושומשום
המתכון, שלקוח מתוך כתבת ראש השנה שלי ב"דרך האוכל", כיכב תקופה מסויימת בפורומי אוכל ובבלוגים של אחרים כך שאני יכולה להניח שהוא מוצלח. למרות שאין לי תמונות הכנה עבורו (באמת שלא היה מה לצלם), כולי תקווה שאצליח למלא פוסט טעים גם ויזואלית.
דרגת קושי: קל מחלקה: חלבי/פרווה טובה אישית: הקפידו על שומשום טרי. שלא תעפשו לי את העוגיות.















מה צריך?
1 כוס ממרח תמרים (300 גר') זה שקונים בקופסת פלסטיק בסופר. לא תמרים בוואקום.
1 כוס סוכר (200 גר')
50 גר' חמאה / מרגרינה ברוב המתכונים חמאה תהיה הרבה יותר טעימה. כאן באמת שלא ירגישו ממש הבדל. השיקולים כאן הם ענייני בריאות וחלבי / פרווה בלבד.
3 כפות מיץ לימון
2 כוסות שומשום (300 גר') אם בא לכם להשקיע, תקלו קצת את השומשום על מחבת יבשה. קצת, שיזהיבו, לא יותר. ממש לא חובה.
6 כפות גדושות קמח
1 כף גדושה קינמון

מה עושים עם זה?
1. מחממים בסיר בינוני ממרח תמרים, סוכר, חמאה ולימון. אחרי רתיחת התערובת, מבשלים עוד כשלוש דקות ומערבבים מדי פעם. מכבים את האש.
2. מוסיפים שומשום, קמח וקינמון, מערבבים היטב ומניחים מכוסה לקירור.
3. בידיים רטובות מאוד יוצרים כדור קטן (בכמות כשל תמר קטן), משטחים לדיסקית ומניחים בתבנית. אופים ב-180 מעלות 7-10 דקות, עד שהעוגיות זהובות לגמרי ובשוליים מעט יותר. אל תשתמשו בטורבו. בתום האפייה העוגיות עדיין מאוד רכות. אל תתפתו לאפות יותר זמן. תציצו בתחתית ושימו לב לא לחרוך אותן. מצננים לחלוטין.
4. מחביאים את העוגיות בכלי אטום ליומיים לפחות. אחרי יומיים הן הרבה הרבה יותר טעימות.

כמה יוצא? כ-50 עוגיות עוד משהו? לעוגיות מרקם רך עם התפצפצויות של שומשום.


נו, איך היה? טעים? יפה? מעניין? מצחיק? בבקשה - תהיו נחמדים. הביטחון העצמי השביר שלי מתחנן.
אם לא תתקבלנה תגובות הקוראות להשמדת הבלוג, ייתכן מאוד שיהיה המשך. עוד מתכונים, עוד צילומים ועוד מהלא ידוע...

אמא: תגובה אחת תספיק. אני - וכולם - יודעים שאת אוהבת אותי.

שניה לפני הסוף: אני יודעת שחלק מהתמונות נראות לא משהו על המסך שלכם. זו בעיה שאני צריכה לנסות ולפתור, אבל אם תקליקו על התמונה, תקבלו אותה בגדול ובאיכות הרבה יותר טובה.

יום ראשון, 25 בינואר 2009

נסיון שני - תמונות. יהיה טעים.

אוקיי. נראה שהכל עובד. עכשיו הזמן להתחיל לנסות.

תחילה התנצלות: הרשומה הזו לא מכילה שום מידע מועיל ו/או לא מועיל. מטרתה: לבדוק את אפשרויות הפריסה של מספר תמונות ברשומה אחת. אל תחפשו תוכן כי לא תמצאו.

תמונה ראשונה - עגבניות שרי. מרתק.



יפה. אפשר להכניס תמונה באמצע הטקסט. שימושי ויעיל. אפשר להמשיך.

תמונה שניה, טעימה הרבה הרבה יותר - פאי מרציפן. טעים נורא. האם יצליח הפאי להתיישב מימין לטקסט? תיכף נדע...
ובכן, זה עובד. מהפכני ביותר! נראה שצריך להגדיר מראש את פריסת התמונה לעומת הטקסט (כלומר: ימין, שמאל או מרכז) ואחר כך אפשר לשחק עם למעלה ולמטה ועם הגודל. נחמד.
קצת מעצבן - כל תמונה חדשה נכנסת בראש הטקסט וצריך להזיז אותה למקום הנכון. קצת מייגע אבל לא נורא. בהתחשב בעובדה שפתיחת הבלוג לקחה 4 דקות, צריך להשקיע את הזמן הנותר איפשהו.
טוב, תתכוננו. נסיון אחרון להכנסת תמונה. הפעם בצד שמאל. אתם מוכנים? כן או לא, הנה זה בא.....


תמונה שלישית - מאפין תמרים. נחמד. הצליח גם הפעם. אני יודעת שהפוסט הזה נהיה קצת מבולגן מבחינה גרפית (מבחינת התוכן הוא היה מבולגן מלכתחילה) אבל כאמור, זה היה תפקידו.

אגב, שמתם לב איך בנונשלנטיות עברתי להשתמש ב"פוסט" במקום ב"רשומה"? כן, ככה זה אצלנו, הבלוגרים המקצועיים....

בפעם הבאה - נסיונות נועזים בתחום הצבע והפונטים. ראו הוזהרתם.

יום שלישי, 20 בינואר 2009

רשומת נסיון או האם זה בכלל עובד???




ובכן, נראה שאין ברירה. אם אין לך בלוג - אתה לא קיים.

אז יצרתי לי בלוג ונראה מה יהיה עכשיו... בטח בתוך יומיים מליוני אנשים יכנסו, יקראו, יגיבו ויעבירו הלאה את הגיגי החוכמה שאכתוב פה. לאחר יום או יומיים נוספים, יגיע קישור הבלוג לתחקירן ראשי בפיפל מגזין או בווג או לפחות בגל-גפן שפלה והדרום. אישיותי רבת הרבדים והלך מחשבתי השנון, ציני ועם זאת נוגע ללב, יסקרנו אותו ויסעירו את מחשבותיו והוא ירצה לעשות עלי כתבת תחקיר ענקית. עם פרסום הכתבה, אהפוך למגה-מגה-סופר סלב והבלוג שלי יקרוס עקב עומס על שרתי החברה.

אפשרות שניה - רק אני אקרא את הבלוג שלי שוב ושוב בצפייה לתגובות. לפעמים אולי אמא שלי תציץ ותשאיר איזו תגובה מפרגנת בנוסח "יופי של בלוג. למה לא רואים אותכם?".

בכל מקרה, עכשיו אלחץ על "פרסם רשומה" ואראה מה קורה. אחר כך אשחק עם הצבעים, הפונטים והרקעים עד שלא יהיה אפשר להבין מה רציתי.... אולי אפילו אנסה להעלות תמונה. תחזיקו לי אצבעות!
יוצאים לדרך....