בירה וסיפור (אל דאגה, בסוף יש גם מתכון)

על בירה, כבוד ומה שביניהם

ובסוף גם מתכון לכדורי גבינה כחולה בבלילת בירה ופנקו 

בלב מישוריה המוריקים של אירלנד שוכנת לה העיירה קולהאון. אם תגיעו לשם, לא תוכלו להתעלם מהאנדרטה המשונה שניצבת בכיכר המרכזית (והיחידה) של העיירה. במרכז הכיכר, זקופה בגאון דמות גבר רזה ואציל פנים, האוחז בידו האחת דגל ובידו השניה מגילה. על המגילה חקוקות המילים "כבוד, חופש, בירה". הפנים האריסטוקרטיות המפוסלות בהבעה גאה ומלאת הדר אינן מסגירות לרגע את העובדה שמכנסיו של האדון משתלשלות סביב קרסוליו בעוד הוא לבוש בתחתוני צמר מפוסלות היטב. על ראשו מאוזן להפליא ספל בירה.

השנה היא 1530 לערך והאגדה המקומית מספרת על סר האמפריז ווינסטון, אציל בריטי מקורב (מדרגה שלישית) למשפחת המלוכה. סר האמפריז נראה מאוכזב למדי מהמלון היחידי בעיירה על שלושת חדריו, אליו נקלע עם משרתו ג'ייבס לאחר שנהג המרכבה שלהם חלה. הוא התנחם בכך שבקומת הכניסה של המלון נמצא הבר המקומי, כך שיוכל להעביר את הזמן בשתיית בירה במקום במלחמות שליטה עם הפישפשים במיטתו.

הוא התיישב אל הדלפק הצר והמלוכלך ולגם מתוך הספל הענק. בערך כשהגיע לספל השלישי שלו, התיישב לצידו שיימוס, בן המקום, דור תשיעי מצד אמו וככל הנראה מאז בריאת העולם מצד אביו. בחור עליז, טוב לב ואיך לומר? לא הכוס הכי מבריקה בבר. "למה החבר שלך לא שותה איתך?" שאל שיימוס. אחרי שהתאושש מהמרפק שנשלח אל צלעותיו, הרים סר האפריז את ראשו בתנועה איטית. מבלי להביט בצעיר בעל השיער האדמוני והפרוע ענה לאט "הוא לא חבר שלי הוא המשרת שלי". שיימוס גירד בפדחתו "אה... בסדר, משרת. אבל למה הוא לא שותה? הוא חולה?". ג'ייבס, שהיה דור שביעי למשפחת משרתים מיוחסת, קם ממקומו להגן על אדונו מפני דלת העם. הוא נעמד בין שיימוס לבין סר האמפריז והסביר כי משרת מכובד לעולם לא ישתה בחברת אדונו ולהיפך.

לקחו לשיימוס בערך ארבע דקות לגלגל את המחשבה מצידו האחד של ראשו אל הצד השני. "אתם, האנגלים" אמר, "זו הבעיה שלכם. אתם חושבים שאתם חשובים יותר מדי. אני מתערב איתך שהאדון שלך לא שותה איתך רק כי הוא מפחד שאתה שותה יותר טוב ממנו". ג'ייבס התחלחל. עצם קיום ההשוואה בינו לבין אדונו עורר בו שאט נפש. בעודו שוקל כיצד להגיב לעלבון, הסתובב סר האמפריז ובקולו השקט והבטוח אמר "אתה בחור משעשע. בוא ניבחן את התיאוריה שלך". סר האמפריז הסביר שאינו רוצה לפגוע בכבודו של ג'ייבס ולכן לא יזמין אותו לתחרות שתיה, אך הציע תחרות בין ג'ייבס לשיימוס. אם שיימוס ינצח (והיה נראה שלשיימוס יש קיבולת די גבוהה של בירה), יתחרה נגדו סר האמפריז ויהא עליו לנצח כדי להוכיח שהוא אכן שותה טוב יותר מג'ייבס. ואם ג'ייבס ינצח? או אז יאלץ סר האמפריז לשבור מסורת בת מאות שנים ולהתחרות נגד משרתו.

כעבור עשרים דקות וארבעה ספלים היה מונח ראשו של ג'ייבס על הדלפק הדביק. שיימוס צחק צחוק לבבי וקולני בעוד ג'ייבס עוצם עיניים ומעמיד פני מעולף. כל מי שהכיר את הרגלי השתיה של משרתי האצילים אחרי שעות העבודה, ידע שארבעה ספלי בירה היו חסרי משמעות עבור ג'ייבס. גם סר האמפריז ידע זאת, אך שניהם גם ידעו שבעד שום הון שבעולם הוא לא יביא את אדונו להשפלה שבהתחרות מול משרת.

סר האמפריז טפח בידו הדקיקה על כתפו של שיימוס ואמר "אתה מוכן? עכשיו אני". האמפריז היה בטוח בנצחונו. לא בשל יכולתו לשתות. הוא פשוט לקח בחשבון שאחרי הכמות ששיימוס שתה כבר בתחרות הראשונה, בנוסף לעובדה שלא היה נראה פיכח לחלוטין עוד לפני כן, ודאי לא יוכל לשתות עוד הרבה. הוא גם ניחש שכמו ששיימוס אינו ממש פיכח, הוא גם לא ממש פיקח... רק דבר אחד הוא לא ידע. משפחתו של שיימוס הייתה בעלת מבשלת הבירה המקומית מזה 350 שנה. בקולהאון סיפרו שעוד בבטן אימו צף שיימוס בתוך בירה.

"לא סיכמנו מה מקבל המנצח" אמר שיימוס. סר האמפריז חייך. "אני לא רוצה דבר. ניצחוני יוכיח שאני אציל אמיתי". שיימוס חשב שזה קצת טיפשי, אך אצילים... לך תבין אותם. "אם אני אנצח" אמר שיימוס "אתה תעמוד בכיכר, ספל בירה על הראש, תפשיל את מכנסיך ותצעק בקול 'שיימוס הוא מלך אנגליה'. הולך?". מכיוון שהאמפריז היה כה בטוח בנצחונו הוא הסכים מיד. לקחו לו עוד עשרים וכמה דקות להבין את הטעות שעשה. ראשו הסתחרר אחרי הספל החמישי בעוד שיימוס נראה בדיוק כמו לפני שעה. הוא ניסה להזכר אם לבש תחתונים נקיים הבוקר. הוא הבין שלא יוכל לעמוד בגודל ההשפלה וגם לא להסתכן באמירת דברי הבגידה האיומים במלך. להאמפריז הייתה ראיה הסטורית מבריקה ולכן הציע שבמקום ההשפלה הפומבית, הוא ידאג – כמקורב למשפחת המלוכה – לעצמאות מוחלטת לעיירה קולהאון מידי שלטונו של הנרי השמיני. הוא הבין שאם כבר להפסיד, הוא מעדיף להזכר כמושיע העיירה ולא כבדיחה הגדולה על חשבון האנגלים.

שיימוס אכן ניצח וסר האמפריז ווינסטון עמד בהבטחתו. העיירה קיבלה את עצמאותה. ברשימות הארכיון הבריטי רשום, אגב, שהבקשה הוגשה על ידי סר האמפריז ווינסטון כמחווה של רצון טוב לאור הטיפול המסור שקיבל נהגו החולה. בעיירה קולהאון קבעו יום חג מקומי על שמו של סר האמפריז ואף הוחלט על הקמת אנדרטה בכיכר. מי שהיה אחראי על הפסל היה איאן, בן דודו של שיימוס. הוא פיסל את סר האמפריז אצילי כפי שהיה אך מכיוון שהסיפור המלא עוד עבר מפה לאוזן בקולהאון ומכיוון שגם איאן היה רוב הזמן שמח במיוחד, הוא לא הצליח להתאפק ופיסל אותו כשספל בירה על ראשו ומכנסיו מופשלות.

אחרית דבר
איך אומרים בפולנית? שתיינית גדולה אני לא. פה ושם כוסית של ליקר משובח, כוס יין בקבלת פנים באיזו חתונה (שאחריה אני צריכה לשבת), אבל לפעמים, עם החברים הנכונים, אני אוהבת לשתות בירה. לקח לי זמן להתרגל לטעם ולהבין שבמשך שנים היא לא הייתה טעימה לי פשוט כי טעמתי בירות גרועות. סבא שלי לימד אותי שיש בירה ויש בירה וצריך לשים לב מה שותים ומה לא מכניסים הביתה. היום, יש בירות בוטיק ישראליות נהדרות ואפשר לשתות בירה בתוספת גאווה פטריוטית. אבל כמו שאמרתי - שתיינית גדולה אני לא. וגם לא מבינה גדולה בבירה. בישול עם בירה, לעומת זאת, אני אוהבת מאוד. בזמן הבישול הבירה משנה את טעמה, רוב (או כל, תלוי בזמן הבישול) האלכוהול מתנדף והטעם שנשאר הוא מתקתק-מריר בעל עומק וייחודיות. 

כדורי גבינה כחולה בבלילת בירה ופנקו

ציפוי זהוב ופריך מבחוץ, גבינה כחולה נמסה ומתמסרת מבפנים. האלכוהול תורם לפריכות וגם מפחית את ספיגת שמן. מגישים (כמובן) עם הרבה בירה קרה.

הבלילה מתאימה לטיגון של ירקות שונים כמו פרחי כרובית או ברוקולי חלוטים, שעועית ירוקה, אפונת שלג, עלי תרד טריים, טבעות בצל וגם פרוסות תפוחי עץ וחתיכות בננה ילכו ממש טוב.

מה צריך?

1 כוס קמח תופח

1 ביצה גדולה

2 כפות וודקה

בירה לבנה קרה מאוד פחות מבקבוק הסבר מדויק על הכמות בגוף המתכון.

250 גרם גבינת קממבר אפשר להחליף חלק בגבינה בולגרית.

1 כוס פנקו (פירורי לחם יפניים) אפשר, אם כי פחות טעים, להשתמש בפירורי לחם רגילים.

שמן לטיגון עמוק

מה עושים עם זה?

1. מנפים כוס קמח לקערה.

2. שוברים את הביצה לתוך אותה כוס בה נמדד הקמח (כדי לשמור על יחסים נכונים). מוסיפים 2 כפות וודקה. לאט ובזהירות מוזגים בירה על דופן הכוס וממלאים אותה. מעבירים את תוכן הכוס לקערה אחרת ומערבבים היטב במזלג. לא טורפים חזק מדי כדי לא ליצור קצף.

3. מוזגים את תוכן קערת הנוזלים אל קערת הקמח ומערבבים במזלג. נמנעים מערבוב יתר. לא נורא אם נשארים מעט גושים קטנים בבלילה. מכניסים את הקערה למקרר לשעתיים

4. מפוררים את הגבינה לקערה. מכדררים בידיים כדורים קטנים ומהודקים בקוטר 2.5 ס"מ ומניחים על מגש מרופד בנייר אפייה. מעבירים לפריזר לעשרים דקות.

5. מפזרים את הפנקו בצלחת שטוחה ובמקביל מחממים שמן לטיגון עמוק.

6. טובלים כל כדור בבלילת הבירה ומיד מגלגלים בפירורי הפנקו. מטגנים בשמן עמוק, בכמה סיבובים כך שלא יהיה צפוף בסיר הטיגון, עד לגוון זהוב. מוציאים לנייר סופג ומגישים מיד.

חנוכה על ארגזים (ומיני סופגניות אפויות)

עברנו דירה השבוע. בתוך הישוב, אולי 800 מטר בקו אווירי (ואולי יותר? או פחות? מה אני מבינה בקווים אוויריים?...), ובכל זאת, למרות קוצר המרחק - ארגזים, הובלה, הרבה סנדוויצ'ים וכל הבלאגן הזה. את הבוקר הראשון של חנוכה אני מבלה בסידור ספרי הבישול בשני המדפים החדשים שלי ובהתעלמות מוחלטת מהחשק שיש לי לקצוץ, לערבב, ללוש, לקשט, להאכיל... אחר כך אני אכין חביתה וסלט ואחלום על ריח של אפיה. תנור עדיין אין לי פה. במהלך השבוע הקרוב יגיע התנור הישן של אחותי ועד אז אני מקווה שגם כל הסירים והכלים יהיו מחוץ לארגזים. עד אז, אני משאירה אתכם עם האחריות להכנת הסופגניות האלה שגם מופיעות בגיליון אוסף המתכונים הנבחרים שיצא החודש לדרך האוכל. המתכון הופיע בשנה שעברה בטור שלי והוא כולל קיטורים ומיני סופגניות אפויות, טעימות במיוחד. חג שמח!

הטור פורסם בגליון דצמבר של דרך האוכל. לחצו כאן למתכון באתר ifeel ולגרסת הדפסה.

ולסיום סיומת: איך אפשר בלי? רוקינג שטריימל!!!
חנוכה שמייח!


-
- סופגניות, סופגניות ללא טיגון, סופגניות אפויות, מיני סופגניות, מתכון, מתכונים לחנוכה

טארט קינמון ושוקולד לחורף קיצי

אחרי הפסקה די ארוכה אני שוב כאן. הסטודיו החדש עדיין בשיפוץ ובמקביל אנחנו גם עוברים דירה (מעבר שכולל גם הוא הרבה מאוד שיפוצים), כך שנשאר לי מעט מאוד זמן לדברים אחרים. אז אני מנצלת ומודה לכל מי שחיכה בסבלנות. אני מקווה שתגלו שהסבלנות השתלמה...
באופן רשמי, כבר חורף. אבל באופן רשמי עוד יותר, אין פה ממש חורף. כולם תמיד אומרים שבארץ אין סתיו אבל דווקא בשנים האחרונות אני חושבת שפיתחנו אחד כזה. הטמפרטורות יורדות, העלים נושרים ומזג האוויר הפכפך. יומיים של גשם ואחריהם שלושה ימים בחולצות קצרות. לצערי, הסתיו הזה הוא פשוט החורף שלנו שהופך לסתווי יותר משנה לשנה. (אני אומרת "לצערי" כי אנחנו צריכים את הגשם של החורף, אבל מבחינתי - שמש כל השנה!). העניין הוא שיש מאכלי חורף ואנחנו מפספסים את ההזדמנות לאכול אותם. אם פעם היה לי סיר מרק אחד לפחות במקרר, באופן קבוע מתחילת אוקטובר, היום אני אורבת לתחזית בתקווה לקבל תירוץ למרק סמיך ומחמם.
קינמון הוא תבלין של חורף, לפחות בעיני. נכון שגם בקיץ הוא מפציע בעוגות בחושות, אבל ניחוח קינמון שמתפשט בבית, מתחבר אצלי מיד למעלות קטנות וחד ספרתיות שמנסות להזדחל פנימה דרך החריץ שמתחת לדלת, בעוד הגשם מקיש מנגינה נוגה באצבעותיו הרטובות על החלונות. כן, החורף עושה אותי פיוטית במידה מוגזמת.
אז כפשרה בין הכמיהה שלי למאכלי חורף ובין השמש המלטפת שעדיין מבלבלת את היצורים הקטנים ואת הצמחים בגינה שלי, אני מכינה טארט קינמון ושוקולד כמגשר בין ניחוחות החורף לחום הקיץ. מצד אחד קינמון ובצק פריך חמאתי, מצד שני מוס-גנאש קריר ומלטף, וביניהם שוקולד. הרבה שוקולד...

טארט שוקולד וקינמון
המתכון לא מסובך אבל צריך לשים לב לחלוקה הפנימית של החומרים השונים בתוך המתכון. קצת ריכוז ויהיה בסדר.
דרגת קושי: בינוני מחלקה: מתוק, חלבי

מה צריך? (לתבנית בקוטר 24 ס"מ)

לקלתית:

1/2 1 כוסות קמח

3 כפות גדושות קקאו

1 כפית שטוחה קינמון

150 גר' חמאה רכה מאוד

1/2 כוס סוכר

2 חלמונים

1/2 כפית תמצית וניל

למלית:

400 מ"ל שמנת מתוקה (שימו לב לחלוקת השמנת בתוך המתכון)

2 מקלות קינמון

120 גר' שוקולד מריר, קצוץ

170 גר' שוקולד לבן, קצוץ (שוב, חלוקה בתוך המתכון. שימו לב)

40 גר' חמאה, בקוביות קטנות (גם כאן, חלוקה בתוך המתכון)

1 כף אבקת סוכר

50 גר' שוקולד מריר לקישוט

מה עושים עם זה?
1. מערבבים בקערה את חומרי הקלתית היבשים. מוסיפים חמאה ומעבדים לפירורים. הכי קל במעבד מזון אבל אפשר גם על ידי שפשוף נמרץ בין כפות הידיים. מוסיפים חלמונים ואת הוניל ומעבדים מעט ככל האפשר לבצק אחיד.

2. מעבירים את הבצק לתבנית ומהדקים היטב לתחתית ולדפנות. דוקרים את הבצק במזלג ומקררים חצי שעה.

3. אופים 25 דקות ב-180 מעלות. מצננים על גבי רשת.

4. מחממים 250 מ"ל מתוך כמות השמנת עם מקלות הקינמון לסף רתיחה. מכסים ומניחים לצינון לספיגת טעמים.

5. שמים בקערה שוקולד מריר ו-70 גר' שוקולד לבן. מחממים שוב 150 מ"ל מתוך השמנת המתובלת ויוצקים על השוקולד. מחכים דקה ומערבבים עד שכל השוקולד נמס והתערובת אחידה, חלקה ומבריקה. מוסיפים 30 גר' חמאה ומערבבים עד שהיא נמסה לחלוטין והתערובת אחידה. מניחים לקירור לטמפ' החדר.

6. מקציפים 150 מ"ל שמנת (שלא חוממה) עם אבקת סוכר. מערבבים כף גדושה מהקצפת אל תערובת השוקולד ואז מאחדים את תערובת השוקולד אל הקצפת בתנועות קיפול.

7. מעבירים את המוס אל הקלתית, מיישרים ומקפיאים לשעה.

8. שמים בקערה קטנה 100 גר' שוקולד לבן. מחממים שוב לסף רתיחה את שארית השמנת המתובלת (100 מ"ל) ויוצקים על השוקולד. מחכים דקה ומערבבים להמסה אחידה. מוסיפים 10 גר' חמאה ומערבבים עד שהתערובת אחידה. יוצקים על המוס ומטלטלים מעט לכיסוי אחיד. מעבירים למקרר לשעתיים לפחות.

9. לקישוט: ממיסים (במיקרוגל) שוקולד מריר, יוצרים קונוס קטן מנייר אפיה או משתמשים בשקית ניילון קטנה. חותכים פתח קטן בשק הזילוף ומנטפים את השוקולד בצורה חופשית בכל הכיונים.

 ולסיום סיומת: רציתי לתת לכם את "מור וקינמון" בביצוע הגשש החיוור, אבל לא מצאתי אותו. במקומו, תוך כדי שיטוט בין קטעים, הגעתי לזה. קטע מקסים מתוך בוסתן ספרדי, על זכרונות, צמחי תבלין ונוסטלגיה ומנגינה נפלאה.

ט"ו באב - רומנטיקה בכוסית שוקולד

לפני הכל - התנצלות מראש על פוסט קצת מבולגן מבחינה גרפית. יש איזו בעיה בממשק ואני מקווה שיסדרו את זה במהרה. ולעניין: לאחרונה שאלו אותי מספר פעמים למה בבלוג שלי, כשוקולטיירית, אין יותר מתכוני שוקולד. ובכן, הסנדלר הולך יחף וכל זה, אבל הבטחתי לתקן ולתת לכם יותר מהדבר האמתי. ביום שישי הקרוב נחגוג את ט"ו באב ואין הזדמנות טובה מזו לקצת שוקולד. נכון, זה דורש קצת השקעה, אבל לא בכל יום חוגגים ט"ו באב. ליתר דיוק: אתם תחגגו את ט"ו באב. אני, שבכל שנה מחליטה שהשנה נחגוג את החג הרומנטי של הלוח העברי כמו שצריך ושבכל שנה מגלה שמשהו נופל בדיוק באותו יום, אחגוג השנה את מסיבת הסיום של קבוצת "כוכב" במעון שלנו, יחד עם האפונה הקטנה שכבר גדלה וחוגגת את מסיבת הסיום הראשונה שלה (שלושה חודשים בלבד אחרי שהצטרפה למערכת החינוך). יהיו שירים, יהיו כדורי שוקולד, אבל רומנטיקה לא תהיה שם. 
אבל לא באנו בשביל לקטר, נכון? לכם אין מסיבת סיום. בזמן שאני אתמוגג למראה תינוקת בת שנה ושלושה חודשים רוקדת לצלילי "לשפן יש בית" ואתהה בלבי האם גם ההורים האחרים שמים לב שהאפונה שלי הכי מוצלחת מכולם, אתם תהיו עסוקים בהכנת קינוח רומנטי לט"ו באב. תשמעו לי, משם זה מתחיל. קינוח רומנטי מושקע, המשך ערב זוגי אל מול השקיעה, מפה לשם כבר מחליפים טבעות, ולפני ששמתם לב - הופ! אתם במסיבת סיום מול עשרה תינוקות מפזזים. על המהירות בה הם הופכים מתינוקות לילדות בנות שמונה נדבר בפעם אחרת...
אז מספיק דיבורים ובואו נתחיל.שימו לב לתהליך העבודה. כדי שהשוקולד המומס יתקשה בצורה טובה, יש לטמפרר אותו. זהו תהליך שדורש מעט מיומנות ומפאת קוצר הזמן פשוט נזייף אותו. אל תבהלו, אנחנו מתחילים עם קצת תיאוריה בשוקולד. תבטיחו לי שתקראו עד הסוף ותראו שזה ממש לא מסובך. כל עוד מדובר על שימוש ביתי, זה יספיק.


איך מזייפים טמפרור:
בשתי מילים (או קצת יותר) על טמפרור: בגדול - כשממסים שוקולד, הגבישים שבו נמסים וכשהשוקולד מתקרר הם מתגבשים בחזרה. רק מה? לשוקולד יש שישה גבישים אפשריים שרק אחד מהם (נקרא גביש בטא, רק למקרה שרציתם לדעת) ייתן תוצאה טובה - שוקולד אחיד, מבריק וקשיח. קרה לכם שהמסתם שוקולד, חיכיתם, חיכיתם, נעזרתם במקרר ולמרות הכל השוקולד נשאר די רך ונמס מיד? זה קרה משום שקיבלתם צורה לא נכונה של גביש. ובכן, לגבישים יש נטייה חביבה "לחקות" את הגבישים שסביבם. כלומר - אם ניתן לשוקולד דוגמה טובה לחיקוי, נקבל את הגביש הנכון. קל, לא? צריך רק לוודא שהדבר יקרה בטמפרטורת ההתגבשות הנכונה. אם תעקבו אחרי התהליך הפשוט הבא, 3 שלבים בלבד, הכל יקרה מעצמו כמו שצריך.


אז מה עושים?
1. מניחים בקערה את השוקולד הנדרש למתכון. השוקולד צריך להיות בפיסות קטנות. שוקולד "מקצועי" מגיע לרוב בנטיפים קטנים או במטבעות, שוקולד (איכותי!) מהסופר צריך לקצוץ או לשבור לקוביות. מכינים בצד כ-20% אקסטרא, מעבר לכמות הדרושה.

2. מחממים את השוקולד במיקרוגל בעוצמה גבוהה 30 שניות. מוציאים ומערבבים. גם אם השוקולד עדיין קשה, מערבבים כדי להחליף מקום בין פיסות שהתחממו יותר לכאלה שהתחממו פחות. מחממים בפולסים של 20 - 30 שניות ומערבבים בכל פעם.

3. כשבערך מחצית מכמות השוקולד נמסה, מערבבים במרץ ולא מחממים עוד. רוב השוקולד יימס תוך כדי ערבוב. ממשיכים לערבב במרץ עד שלא נמס עוד שוקולד. שימו לב – אם במהלך הערבוב אתם רואים שכמעט כל השוקולד כבר נמס אך תהליך ההמסה לא נפסק, זה הזמן להוסיף מעט (מעט!) מהשוקולד שהשארתם בצד. זכרו – צריך שתמיד תהיה "דוגמה" לגביש הנכון לשוקולד הנמס. במידה ותהליך ההמסה נפסק אך כמות השוקולד שלא נמס עדיין גדולה, הכניסו שוב למיקרוגל, לפולסים של 20 שניות, כדי להמשיך את התהליך.

בסוף התהליך – אמורות להשאר לכם מעט מאוד פיסות שוקולד קטנות שלא נמסו. הוציאו אותם בעזרת כפית והתחילו לעבוד. כלל חשוב מאוד – כשעובדים עם שוקולד, עובדים בסביבה קרה, 18-20 מעלות. ביום קר, לא מחממים את החדר ובימים חמים מפעילים מזגן. בהצלחה!

כוסית שוקולד וגנאש וניל בעיטור לבבות שוקולד

הקינוח טעים, מרשים ובאמת לא מסובך מדי. בינינו, גם אם לא יוצא הכי מדויק זה לא נורא. כמות השוקולד להמסה גדולה ממה שתשתמשו בו בפועל, אך היא דרושה כדי לאפשר עבודה נוחה. 

מה צריך? (ל-6 מנות):

לכוסיות ולבבות שוקולד:

300 גר' שוקולד מריר 70% מוצקי קקאו

סוכר לקישוט

למוס וניל:

200 גר' שוקולד לבן

250 מ"ל שמנת מתוקה, מחולק ל-2

1 מקל וניל או 1/2 כפית משחת וניל

1 כף אבקת סוכר, שטוחה

קמצוץ מלח

כלים ועזרים:

כוסיות חד פעמיות של 65 מ"ל. כמה שיותר פשוטות, זולות ורכות, יותר טוב.

מייבש שיער

מה עושים עם זה?

כוסיות ולבבות שוקולד:

1. גוזרים חתכים של מילימטר סביב שפת הכוס, במרחקים של ס"מ זה מזה.

2. על נייר אפיה משרטטים לבבות מאורכים בגובה 10 ס"מ וברוחב 3 ס"מ, כשבאחת הצלעות משאירים רווח של ס"מ בשליש העליון (ראו צילום). הופכים את הנייר.

3. ממיסים שוקולד לפי ההוראות לזיוף טמפרור (למעלה. אם דילגתם, תפסתי אתכם...).

4 ממלאים כל כוס עד שפתה בשוקולד, הופכים בבת אחת ושופכים את השוקולד בחזרה לקערה. מניחים להתקשות מספר דקות. אם מאוד חם בחוץ, אפשר להכניס למקרר.

5. שומרים על השוקולד נוזלי על ידי חימום מדי פעם של פינה אחת בעזרת מייבש שיער וערבוב. נזהרים לא לחמם יותר מדי.

6. חוזרים על שלב 4, לשכבה שניה.

7. את השוקולד שנותר (ונשמר נוזלי), מעבירים לשקית זילוף קטנה.

8. מזלפים את קישוטי הלבבות על צידו האחורי של הנייר, לפי הסימון.

9. מקלפים את כוס הפלסטיק, פס אחרי פס, ומשחררים את כוסית השוקולד.

10. בעזרת מייבש שיער, בחום נמוך, מחממים מעט ובעדינות את חלקה התחתון של הכוסית רק עד שהשוקולד מעט מבריק. טובלים ומגלגלים בסוכר כך שהחלק התחתון יצופה בו. מניחים על נייר אפיה או משטח סיליקון להתקשות.

זהו! נגמר החלק המורכב. מעכשיו - קלי קלות.

המוס:

1 מחממים 125 מ"ל שמנת עם מקל הוניל (או משחת הוניל) עד רתיחה עדינה. מורידם מהאש. מוציאים את המקל, חוצים לאורך ומגרדים את הגרגרים לתוך השמנת.

2 מחממים בחזרה את השמנת לסף רתיחה ויוצקים על השוקולד הלבן. מחכים דקה.

3 מערבבים מהמרכז עד שמתקבלת תערובת אחידה, חלקה ומבריקה. מוסיפים דבש ומערבבים. מניחים לקירור מוחלט.

4 מקציפים 125 מ"ל שמנת מתוקה עם אבקת סוכר לקצפת יציבה. מערבבים כף גדושה מהקצפת אל תוך תערובת השוקולד. מוסיפים ומקפלים את שאר הקצפת.

5 ממלאים את כוסיות השוקולד במוס. כדאי בעזרת שקית זילוף גדולה, אך לא חובה. מעבירים למקרר לשעה.

6 מקלפים בעדינות את לבבות השוקולד מנייר האפיה ונועצים זוג לבבות במוס, כשהם משולבים זה בזה.

 נו, היה קשה? 

עוגיות לפסח (פוסט לחץ)

סליחה מראש. מגיע לכם יותר. מחר כבר פסח ורק עכשיו מצאתי קצת זמן (שאותו גנבתי ממשימה חשובה אחרת) כדי להעלות פוסט פסח. מצד שני, אני מקווה שזכרתם לבקר את פוסט קינוחי ומתוקי הפסח הכפול מהשנה שעברה (בקלאווה מצות, סמיפרדו פרג וקראמבל תפוחים בחלק הראשון, אצבעות טופי (טוויקס פסח) וריבועי קרמל ושוקולד בחלק השני) ולא הרגשתם נטושים לגמרי.

עכשיו שוב סליחה. אני עושה את הבלתי יעשה. אתם רואים את התמונות? אלה ארבעה סוגים של עוגיות פסח, מתוך כתבה שהכנתי למאקו לחג. עכשיו אני עושה את הבלתי יעשה. אני נותנת לכם כאן רק תמונות ושולחת אתכם לכאן בשביל המתכונים. אל תכעסו. חופשת פסח היא לא מקום עבודה אידאלי עבור אמהות...

האהובות עלי הן  עוגיות השוקולד. הן טעימות במיוחד ואין בהן טיפת שמן / חמאה, ההכנה שלהן קלילה, מלכלכת קערה אחת בלבד ובנוסף לכל הן פרווה! (מה היה לנו? נטול גלוטן, נטול לקטוז, נטול כיור מלא).
* ההגיון אומר שאפשר להחליף את הקורנפלור בקמח תפוחי אדמה ובכך להתאים אותן גם ללא אוכלי קטניות אבל עדיין לא ניסיתי. אם מישהו מנסה, אשמח לשמוע איך יצא.

שברי הקרמל-פקאן-שוקולד הם תענוג משחית במיוחד (וגם שדרוג של ריבועי השוקולד מהשנה שעברה). מומלץ להחביא אותם בחלק האחורי של המקרר. לא כדי שישאר לכם, אלא כדי שיהיה לכם קשה להגיע. אחרת - שלא תגידו שלא הזהרתי - תוך שעה אתם מחסלים לבד את הקופסה. (בתוך קופסה יפה הן יכולות להיות מתנת חג נהדרת!)

עוגיות שקדים וסילאן מיועדות למי שרוצה להרגיש קצת יותר בריא פחות בטטה בחג הזה.

אחרונות -  הנשיקות. כי אם זה נראה כמו פסח, מקרקר כמו פסח ונשאר לשבוע כמו פסח, אז יהיו שם נשיקות. הפעם, בתוספת רעננה של ג'ינג'ר ולימון. (צנצנת יפה, סרט קשור סביב והרי לכם מתנה מושקעת למארחת).

כל שנשאר הוא לאחל חג שמח, וכמובן - לסיום סיומת:

פורים, אז... אוזני המן

תחשבו פורים. חשבתם אוזני המן? אתם לא היחידים. משולשי הבצק הערמומיים הללו השתלטו על המרחב הקולינרי של החג, והפכו למקבילי הסופגניות בחנוכה והמצות בפסח. אוזני המן... אף פעם לא אהבתי אותן. תמיד נראות יפות, מזמינות, מפתות עם מילוי הפרג, ובסוף – תמיד קשות מדי או לא טריות או סתם לא משהו. בדומה לסופגניות, גם הן מנסות כל שנה להשתדרג עם מילוי כזה או אחר. כבר ראיתי אוזניים במילוי ריקוטה וצימוקים, קרם פיסטוק ואפילו ריבת פאפאיה וג'ינג'ר מסוכר. אני בטוחה שעל זה מרדכי היהודי לא חשב.

אפילו מקור המנהג הוא לא ממש מנהג ולא ממש יהודי. בסך הכל מדובר בשיבוש לשוני אשכנזי שהתערבב עם סוג של בדיחה. ובכן... לא, להמן ככל הנראה לא היו אוזניים משולשות. מה כן היה? עוגיות משולשות במילוי פרג שבגרמנית נקראו "מונטאשן", כלומר – כיסני פרג. מון הוא פרג, טאשן – כיסנים. אצל היהודים שדיברו יידיש, הוסיפו את התחילית "אה" לשמות עצם, כמו "אה-מענטש" או "אה-מחייה". כך הפכו העוגיות ל"אמונטאשן". מכאן הדרך כבר הייתה קצרה. גלגול אחד או שניים וזה כבר נשמע כמו ההגייה האשכנזית להמן.מכיוון שפורים הוא חג של הלצות ובדיחות הדעת, סיפרו לילדים שאלה היו אוזניו של הצורר הנורא, שבסוג יהודי של "הפוך על הפוך" לסטריאוטיפים אנטישמיים, היו מחודדות ושחורות... כך הפכו עוגיות הפרג המשולשות לעוגיות המן.

כך או כך, אוהבת או לא, מצאתי את עצמי פתאום על תקן מומחית לענייני אזני המן, מסבירה למנחם הורוביץ על מה המהומה...

אחרי כל זה, אני לא יכולה להשאיר אתכם בלי מתכון, נכון? אבל אחד כזה שמתאים גם למי שלא מת על ההתעסקות או על הכבדות האופיינית לאזני המן.אין פה שמרים, הן לא יפתחו באפיה, הבצק נעים ונוח לעבודה ומתאים מאוד גם לעבודה עם ילדים.

אוזני המן קלות להכנה

הבצק הזה הוא כוכב אצלנו בבית, לא רק בפורים. יש לו מרקם של בצק משחק וגמדות הבית אוהבות ליצור ולשחק איתו. הוא שומר על צורתו במהלך האפייה ולכן הוא גם מתאים מאוד לקריצה ויצירה של עוגיות.

דרגת קושי: קל-בינוני מחלקה: מתוק, חלבי / פרווה.

מה צריך? (לכ-30 יחידות)


1 כוס סוכר
175 גר' חמאה רכה  נו, טוב. אפשר להחליף למרגרינה אם רוצים פרווה.
1 ביצה
2 כפות חלב
1/4 כפית מלח
1/2 2 כוסות קמח
מלית – לפי בחירתכם. מתכון ורעיונות נוספים בהמשך.

מה עושים עם זה?

1. במיקסר, מערבלים יחד סוכר וחמאה לתערובת בהירה ואחידה. מוסיפים ביצה, חלב ומלח ומערבבים היטב.

2. מוסיפים את הקמח ומעבדים לבצק אחיד. עוטפים בניילון נצמד ומעבירים למקרר לשעה.

3. מרדדים מחצית מהבצק על גבי משטח מקומח היטב לעלה דק מאוד. מסובבים והופכים מדי פעם כדי שהבצק לא ידבק. מפזרים עוד קצת קמח אם צריך.

4. קורצים עיגולים בקוטר 10 ס"מ בעזרת חותכן או כוס. מרימים את שאריות הבצק מבין העיגולים, אוספים ומצרפים לבצק שנותר.

5. מניחים כפית מלית במרכז כל עיגול, סוגרים לצורת משולש ומהדקים. מניחים בתבנית על גבי נייר אפיה.

6. חוזרים על התהליך עם מחצית הבצק הנותרת.

7. אופים בטמפרטורה של 180 מעלות 7-10 דקות, עד שקצוות המשולשים מזהיבים. מניחים לקירור מוחלט.

ומה יש בפנים?

אני אומרת - אם כבר, אז פרג. אבל למי שלא רוצה להתעסק עם פרג (שחייב להיות טרי-טרי!), אפשר למלא באגוזים וממרח תמרים, בנוטלה ואגוזים גרוסים, בחלבה, או בכל מלית אחרת שאוהבים. אוהבים רחת לוקום? נסו בשילוב עם פיסטוקים גרוסים.

הנה מלית אחת שאני אוהבת, מתוקה עם טעם של פעם – מלית צימוקים ואגוזים (שימו לב - יש להכין מראש):

מה צריך?

1 כוס צימוקים, עדיף כהים

6 כפות יין אדום מתוק

1/2 כוס שקדים גרוסים

1/2 כוס אגוזי פקאן גרוסים

3 כפות סילאן

1/4 כפית קינמון

מה עושים עם זה?

1 קוצצים את הצימוקים ומערבבים עם היין. מניחים לשעתיים לפחות, עדיף ללילה.

2 מסננים את הצימוקים ומערבבים עם שאר חומרי המלית.

פורים שמח!

פורים, אוזני המן, מנחם הורוביץ שווה בדיקה, תופינים, אסתי ידידיה

ט"ו בשבט האם הוא חג?

ט"ו בשבט כבר כאן. על שקדים ושקדיות כבר דיברנו בעבר, עם פאי מרציפן שתמיד אפשר לחזור אליו. אבל לשקדיה אין בלעדיות על ט"ו בשבט. רגע של כנות: מה אתם באמת יודעים על ט"ו בשבט? כדי לברר את העניין לעומק, הרי לכם מקבץ חידות:

לוויתן האם הוא דג? ט"ו בשבט האם הוא חג? ומהי בירתה של אקוודור? איך קשורים ספי ריבלין, חנוך רוזן וששי קשת לכל הסיפור? ומה הקשר בין קהילת המורים הכלל עולמית לט"ו בשבט? מבולבלים? גם אני. אז נתחיל מההתחלה. כשהייתי קטנה, בזמן העתיק בו היה ערוץ יחיד, שודר שעשועון טריוויה טלוויזיוני מבריק לילדים בשם "שניים בראש אחד". כל יום חמישי, בחמש וחצי, מיד אחרי ערב חדש, היה מתחיל הפתיח המצויר. ששלושת החידות הראשונות שלעיל היו חלק ממנו. רבים מחברי (וגם הנבחר, אגב) טענו במשך שנים שהסדרה היא חלק מן הייקום המקביל המתקיים אצלי בראש והיו משוכנעים שהמצאתי אותה לחלוטין. נראה היה שאיש לא זוכר אותה מלבדי. (עד שהגיח יו-טיוב לעולמנו ועזר לי להוכיח לעולם את שפיותי. תודה!). היום, קרוב לשלושים שנה אחרי, אני יודעת בוודאות לומר שלוויתן אינו דג ושבירת אקוודור היא קיטו. אך מה לגבי ט"ו בשבט? האם הוא חג? סקר מקיף ומדעי שערכתי (בקרב שני אנשים בתור במכולת, מוכר אחד ושש ביצים) הוכיח לי כי התשובה לא ברורה לרבים וטובים עד היום.

שוב, באופן רציונלי, נתחיל בהתחלה. חזרו איתי כאלפיים שנה אחורה, בית המקדש קיים ועם ישראל מתנהל בשלווה בארצו. ט"ו בשבט מוזכר לראשונה במשנה כראש השנה לאילנות. נכון שהמילים "ראש השנה" עושות לנו אסוציאציות של חג (ושל געפילטע פיש) אבל הכוונה במקרה זה היא פשוט לתחילת שנת המס - ט"ו בשבט של אז הוא הראשון בינואר של היום. היום שבו מתחיל מחזור חדש של תרומות ומעשרות. כל עובד אדמה היה מפריש מתוצרתו לכהנים, ללויים ולעניים ומתאריך זה היו הפירות שייכים לשנת המס הבאה.

אחר כך באה עלינו הגלות. ללא בית מקדש וללא עבודת אדמה, עלה צורך להפוך את ציון ט"ו בשבט למשהו מוחשי כדי שלא תשכח המצווה. לצורך העניין החלו המלמדים והמורים (חכו, חכו... למורים עוד יהיה חלק משמעותי גם בהמשך) לבקש מתלמידיהם להביא פירות לכיתה. סביב השולחן עמוס הפירות היו מזכירים ומדברים על פירות ועצי ארץ ישראל הנפלאים ומעוררים געגועים ואהבה לארץ. בתקופה זו מתחיל ט"ו בשבט לקבל סממנים של חג והופך ליום המסמל את געגועי עם ישראל לארצו. נעמי שמר הביעה את געגועי היהודים בגלות לארץ ישראל כגעגועי נערה לאהובה בשיר "פירות חמישה עשר" (שלג על עירי). בשיר מצטיירת הארץ בדמותה הנאיבית בעיני הגולים ויפי הארץ האהובה מתגלם בפרי. ועניין הפירות היבשים? כורח המציאות. במקומות רבים בעולם לא נמצאו כמעט פירות טריים בעונה זו ולכן היבשים נאלצו למלא את מקומם. לכן, יש לכם אישור רשמי ממני לחגוג גם עם שפע הפירות הטריים שניתן למצוא בשווקים.

בסוף המאה התשע עשרה (רגע סבלנות. שיעור ההיסטוריה כבר מסתיים), עם תחילת ההתיישבות החלוצית בארץ, נוצר רצון לחזק את הקשר השורשי אל האדמה ואת ההבנה שכדי לאכול את הפירות יש גם לטעת ולטפל בעץ. כך נולד מנהג הנטיעות. המורה (שימו לב - מורה, פעם שניה) רבי זאב יעבץ יצא עם תלמידיו בזיכרון יעקב לנטיעות בט"ו בשבט בשנת 1892 והמנהג החל להתפשט בכל הארץ. מכיוון שהשקדיה מקדימה את פריחתה לעומת שאר עצי הפרי, וזאת מתרחשת ממש בתקופה זו, השתחלה גם היא לחגיגה והפכה למבשרת הרשמית של החג, אך כאמור - כל פרי הוא סיבה למסיבה.

אז מה היה לנו? פירות יבשים? יש. נטיעות? יש. שקדיה? יש. מישהו רק צריך לבוא ולמסד את כל הסיפור. אז מי הכי טוב בלמסד? או, טוב ששאלתם. בשנת 1908 הכריזה הסתדרות המורים והגננות (מורים פעם שלישית! יש לנו פיצוח!) על ט"ו בשבט כיום נטיעות רשמי. כך שבעצם, ט"ו בשבט כפי שאנו מכירים וחוגגים היום הוא המצאה של הסתדרות המורים שמאפשרת הרבה כיף ומעט לימודים. מאוחר יותר אימצה את התאריך גם הקרן הקיימת לישראל.

אה, ואני חייבת לכם עוד תשובה אחת: ספי ריבלין הנחה, חנוך רוזן, הלא הוא פנטו האגדי, כיכב לצידו וששי קשת שר את הפתיח. ט"ו בשבט שמח!

מרק תפוזים ושוקולד קר
כמו שאמרנו, ט"ו בשבט הוא חג של פירות ולא של פירות יבשים. התפוזים נהדרים עכשיו ואפשר לחגוג אתם במנה שגם מוגשת ברוח החג - בתוך קליפת התפוז. השילוב הקלאסי תפוז-שוקולד מקבל כאן כיוון קצת אחר.

דרגת קושי: קל-בינוני מחלקה: מתוק, פרווה.

מה צריך? (ל-6 מנות)

6 תפוזים להגשה

3 תפוזים נוספים

1/2 1 כוסות מיץ תפוזים

3/4 כוס יין לבן

2 שקיות סוכר וניל

ג'וליאנים או גרידה מקליפת תפוז אחד (מאחד משלושת התפוזים שאינם מיועדים להגשה)

2 כפות ליקר תפוזים

6 כפות שוקולד מריר מגורר

מה עושים עם זה?

1. מסירים מששת התפוזים המיועדים להגשה כיפת קליפה. מרוקנים את תוכם בעזרת כף תוך קערה. שומרים בצד. סוחטים היטב ומסננים את תוכן הקערה ושומרים את המיץ.

2. קולפים בסכין את שלושת התפוזים הנותרים (אחרי שהשתמשתם בקליפת אחד מהם לג'וליאנים או גרידה). פורסים את שלושתם לפרוסות רוחב ומניחים בסיר רחב.

3. מוסיפים לסיר מיץ תפוזים, יין, סוכר וניל וקליפת תפוז. אם יש צורך, מוסיפים מעט נוזלים לכיסוי של כסנטימטר מעל התפוזים. מביאים לרתיחה. מנמיכים את האש ומבשלים ללא מכסה עשר דקות. מכבים את האש, מוסיפים ליקר ומקררים היטב.

4. בהגשה – ממלאים כל קליפה בפרוסות תפוז. מוסיפים נוזל בזהירות כמעט עד למעלה. מפזרים על כל מנה שוקולד מגורר ומגישים.

עוד משהו? לא חשבתי שצריך לציין, אבל שוקולד מריר? שיהיה טוב. ליקר תפוזים? כנ"ל.

ולסיום סיומת: רוחמה, הו, רוחמה...

עוגת דבש ותפוח על מקל, מנצנצת במיוחד

לקראת ראש השנה נחתה על שולחני הצעה שלא יכולתי לסרב לה. להשתתף בפרויקט ראש השנה של בלינג-בלינג, הבלוג הכי מנצנץ ברשת והתינוק המשותף של גלית המדהימה וליאת המהממת. הפרויקט נקרא "עד 100" ובו עשרה רעיונות למתנות / שדרוגים לחג, את רובם אפשר להכין לבד, בעלות של עד 100 ש"ח. אני מוניתי על התחום המתוק. יש לא מעט דברים שאפשר לעשות עם החמודים האלה. להציב אחד על כל צלחת, עם תווית שם לכל אורח לסימון מקומות הישיבה. לפזר מהם על השולחן לקישוט ונשנוש, ועליהם ברכות שנה טובה או חג שמח. להגיש לקינוח, עם או בלי קפה או להביא אתכם, מסודרים על צלחת לבנה, כמתנה למארחים. הרבה אפשרויות, ממתק מרשים אחד: כדורוני עוגת דבש עם רמיזות תפוחיות, מצופים שוקולד לבן וארוזים בחגיגיות. וזה כל כך פשוט וכיף להכנה, שזה כמעט לא הגון.

באופן רגיל, הייתי נותנת מתכון לעוגת דבש ומתחילה מהכנת העוגה. אבל ערב חג... למי יש זמן? במיוחד כשעוגת דבש כדאי להכין יום-יומיים מראש. ובכל מקרה מפוררים את העוגה ומוסיפים לה טעמים ומצפים בשוקולד לבן, כך שלא חובה שתהיה עוגת דבש אלוהית. לכן (גם אני לא האמנתי על עצמי בהתחלה), השתמשתי בעוגת דבש פשוטה וקנויה. אל תספרו לאף אחד...

את העלויות חישבתי לפי מחיר של אריזה שלמה, גם אם לא תשתמשו בכולה. לכן – מלבד השוקולד, יש לכם כמויות מספיקות להכפלת המתכון עד פי ארבע. אם מכפילים כמויות, אין צורך בהכפלת כמות השוקולד לציפוי. תוספת של 50 גר' על הכמות הבסיסית תספיק, כך שכמות כפולה תעלה רק 4.70 ₪ יותר. (להכפלה של יותר מ-2, תצטרכו גם עוד צלופן ומקלות). 

מה צריך? (ל-12 יחידות)

1 כוס פירורי עוגת דבש (כ- 1/4 תבנית מאורכת)  עוגת דבש של עלית, 15.75 ₪

70 גר' שוקולד לבן + 150 גר' בשביל הציפוי   שוקולד לבן עלית, 3 אריזות 100 גר', סה"כ 14.10 ₪

2 כפות רכז תפוחים טבעי  תרכיז תפוחים סיידר הגליל בבקבוק, 10.90 ₪

1/4 כפית קנמון

קמצוץ מלח

אביזרים נוספים:

גליון צלופן שקוף אריזה של שני גליונות, 2.90 ₪, בחנויות יצירה, צרכי משרד ולפעמים גם בסופר.

סרט לקשירה (מבד או סרט מתנה רגיל סרט מתנה, 4.00 ₪, סרט בד, 12.90 ₪, רגיל תמצאו בסופר ובד בחנויות יצירה או סדקית

מקלות לסוכריות / שיפודי עץ קטנים אריזת 24 יח', 12.90 ₪, בחנויות חד פעמי ובחנויות מתמחות.

סה"כ – 69.45 ₪ לגרסת סרט הבד היקרה. כמות כפולה תעלה 74.15 ₪.

מה עושים עם זה? 

1 מפוררים בידיים את העוגה – כ-1/4 תבנית מאורכת. ממסים 70 גר' שוקולד לבן. מערבבים בקערה את כל החומרים מלבד השוקולד לטבילה. מעבירים למקרר ל-15 דקות.

2 מכדררים בין כפות הידיים כדורים קטנים מהתערובת, כ-2 ס"מ קוטר. מניחים על נייר אפיה שמונח על מגש. 

3 שולחים שוב למקרר ל-10 דקות, להתמצקות שתאפשר נעיצה טובה של המקלות.

4 נועצים מקל בכל כדור ומחזירים למנוחה נוספת במקרר, הפעם של חצי שעה.

5 ממסים במיקרו את השוקולד הלבן לציפוי בכלי עמוק ולא רחב. מפעילים לעשרים שניות, מערבבים וחוזרים על הפעולה עד שרוב השוקולד נמס אך עדיין יש מעט גושים. ממשיכים לערבב בלי חימום נוסף עד שכל הגושים נמסים.

6 טובלים כל כדור בשוקולד, מטפטפים היטב שאריות שוקולד כדי שלא תתקבל שלולית בתחתית הכדור ומניחים על נייר אפיה שמונח על מגש. 

7 זורים מעט קינמון על חציו האחד של כל כדור. מעבירים למקרר להתקשות השוקולד. בחום הקיץ זה יכול לקחת זמן. לא להבהל אם גם אחרי שעה השוקולד עדיין לא קשה לחלוטין. עוד קצת סבלנות וזה יקרה.

8 בזמן שהשוקולד מתקשה, מדפיסים שמות וברכות בצבע שיתאים לצבע הסרט שבחרתם. אפשר גם לתת לילדים לכתוב. גוזרים את התוויות, מנקבים חור בכל אחת וגוזרים את הפינות כדי לקבל צורת תווית . גוזרים את הצלופן לריבועים בגודל 20 X 20 ס"מ. גוזרים מהסרט רצועות באורך 15 ס"מ.

9 כשהשוקולד התקשה לחלוטין, מניחים ריבוע צלופן ובמרכזו כדור מצופה. אוספים את שולי הצלופן סביב הכדור, וקושרים את הסרט בקשר פשוט. משחילים את התווית על גבי הסרט וקושרים קשר פרפר יפה. אפשר להשתמש בשני סרטים שונים (כמו בתמונה) ולקשור את התווית בעזרת הסרט השני .

10 שומרים את הכדורים הארוזים והמוכנים במקרר עד השימוש. 

סורבה גזר וסימני החג

גזר הוא אחד הסימנים הכי מוכרים. "קרע רוע גזר דיננו". יש, כמובן, יותר מדרך אחת להכין גזר. סוגי סלטים שונים, מבושל, חי או... מה דעתכם על סורבה? נשבעת לכם, הגזר הוא אותו גזר. את הסורבה אפשר להגיש עם סימני החג בתחילת הארוחה, כמנת ביניים מרעננת או כקינוח.

חוץ מגזר, ישנם עוד סימנים רבים. בכל עדה נהוגים סימנים מעט שונים בעיקר בשל השפות השונות שבהן שמות שונים לכל פרי וירק. לקראת החג, אני מגישה לכם את הכוכבים הגדולים של סימני החג בעדות השונות.

(ומיד אחריהם - המתכון לסורבה).

סימנים של שינוי

סוף הקיץ, כמעט ריח של סתיו באוויר. רק סימנים קטנים...

הגיגים נוגים...

לאט לאט אני מתחילה לחזור. לחזור לשגרה, לחזור למסלול, לחזור לעבודה שוטפת. האפונה העדינה כבר בת ארבעה חודשים! במחשבה שניה, חשבתי שזה לאט לאט, אבל פתאום הבנתי שכל כך שכנעתי את עצמי שיש לי זמן וחופשת לידה, עד שאמרתי "כן" בלי לחשוב יותר מדי לכמה פרויקטים לחוצים ועכשיו אין לי לא זמן ולא חופשה. ופתאום גיליתי כמה התגעגעתי לזה. תיכף ראש השנה ולא יכולתי להשאיר אתכם בלי שום דבר לכבוד החג.

התחלות חדשות

בשעה שש עשרים וארבע בבוקר, ביום שלישי, מעט אחרי שצפינו בשמיים מכחילים באור הזריחה, חיינו השתנו בפעם השלישית. למרות שכבר היינו שם פעמיים, למרות שחשבנו שאנחנו יודעים למה לצפות ולמרות חודשי ההכנה וההתכוננות, למרות... הרגע הזה הוא חד פעמי, בלתי ניתן לתפיסה, כזה שאי אפשר להיות מוכנים אליו באמת. רגע של אושר מזוקק, התרגשות שעולה על גדותיה, רגע שקיים רק פעם אחת. לראות אותה בפעם הראשונה... הבנה שאינה באמת מובנת שנוצרו בתוכי חיים חדשים, שהיא חצי אני וחצי הוא. הנשימה נעתקת והלב מתמלא ברגש שקיים אך ורק ברגע הזה, אך ורק בשביל הילדה הזו. כמו שכל תינוק ותינוק שונים זה מזה, כך רגעי הלידה שלהם, שמתקיימים לשניות בודדות, שונים ומובחנים, קסומים ומפליאים באופן ייחודי. כמו טביעת אצבע המוטבעת מעתה בעולם ובקיום שלי ושלו, מן שקע קטן ורך שמתאים בדיוק לנשמתה של התינוקת שזה עתה הגיחה לאוויר העולם. קטנה, עדינה, רכה ומושלמת.